מחאה ויצירתיות

עדכונים, סרטונים ופרשנות על המאבק למען צדק חברתי.

איפה שווה לעקוב אחרי ההתקוממות?

תכלס – מדינה לכולנו (האתר הרשמי של מאבק המאהלים)
אוהלים אדירים – מיטב מוסיקת המחאה החברתית
שירון המהפכה – שירת רפובליקת האוהלים
תנועת ה-14 ביולי בטוויטר
ערוץ המחאה ביו טיוב (סרטונים)
פליקר של אקטיבסטילס (צילומים)
עמוד מאבק הדיור בפייסבוק
פרוטוקולים של אסיפות המאהל בתל אביב
סיקור המאבק בתוכנית "העשירון התחתון"
שידורי המהפכה – "קול הקמפוס"
סיקור המחאה באתר "הכל שקרים"

מחאה ואנימציה

גל המחאה החברתית ששוטף את הארץ בראי סרטוני האנימציה.

מכונת ישראל. במקום להחליף מקומות. בואו נחליף את השיטה.

מזכות לסיוט. על הזכות לדיור בישראל. סרטון של יוני גודמן שנעשה עוד בקיץ 2008.

להציל את הרפואה הציבורית. למעלה מאלף רופאים מתמחים מבתי חולים ברחבי הארץ לא יגיעו השבוע לעבודה לאחר שהגישו מכתבי התפטרות במחאה על התקפלות ההסתדרות הרפואית במשא ומתן עם האוצר.

Angry Bibi. יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, המנסה להעמיד פנים שהוא מנהיג פועלים, משחק עם ביבי אנגריבירדז. סרטון של ערן ורד.

מחאה יצירתית

אחד ההיבטים המשמעותיים ביותר של המאבק החברתי הנוכחי הוא שלל דרכי המחאה היצירתיות שהוא הוליד, החל מסקווטים, ריקודי הורה בצמתים וזימרה בשוק וכלה בפלישות לקניונים וכיסוח פרסומות.

אמרו את זה קודם לפני

מודעה שפורסמה בעיתון "העולם הזה" ב-25 בספטמבר 1979:


של מי המהפכה הזאת?

המחאה הנוכחית ששוטפת את ישראל היא המכלילה, האזרחית והרחבה ביותר שנראתה פה מזה שנים, וצעדת המיליון אמורה להיות המימוש הפיזי, ברגליים ממש, של השיח האזרחי החדש שנוצר כאן, זה שמערער על הסדר החברתי הקיים, שאפליה והפרדה על בסיס לאומי-אתני הן חלק בלתי נפרד ממנו. אולם כל עוד המחאה תמשיך להתעלם מכך שאותם טייקונים שנגדם היא יוצאת הם גם המרוויחים הגדולים מכיבוש העם הפלסטיני, ספק אם המחאה תהפוך לתנועה עממית של ממש שכוללת יהודים ונוכרים כאחד. כתבה של The Real News. (אנגלית).

איזה מהשלטים הבאים משקף את רוח המחאה?

מפגין יהודי: "ערבים החוצה מיפו כדי לפנות מקום לאמנים וסטודנטים"

שלט שנתלה במסגרת המחאה ביפו: "איפה הבעלים שלי?" – על החתום, הבתים של יפו.

קליפים של המהפכה: פוליטיקה מעולם לא נראתה יותר סקסית.

מלך הספין. הזוכה הגדול בתואר "הספין של המהפכה" הוא ללא ספק ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אם אני לא יכולה לרקוד זאת לא המהפכה שלי. סרטון של המחאה בתל אביב בהפגנת ה-150 אלף נגד שלטון ההון (כולל להקה שביצעה הופעה במרפסת לכבוד המפגינים).

בית שאן -סרט מלחמה. בינתיים בבית שאן העיריה נלחמת נגד מאהל המחאה בהוראת ראש העיר ג'קי לוי. דובר העירייה והפקחים אף דאגו לביים תקיפה של פקח.

המנון מאבק הדיור. השיר "הדרך לדיור עוברת ברחוב" נכתב בשנות ה-80 כתגובה למצוקת הדיור ולכישלון התנועה "דיור מיד". אולי הגיע הזמן להלחין אותו. (ואם לא, אז כבר יש שפע המנונים למהפכה).

יש מי שיש לו וילה
ועוד כמה בנינים
חושב איך להשקיע
את הכל במזומנים

ויש מי שאין דירה לו
ויושב ומקטר
שכמה, כמה, כמה רע לו
ושאי-אפשר יותר (יותר)

יש מי שיש לו וילה
ועוד איזה בנין
חושב איך להשקיע
למי למצוץ ת'דם

ויש מי שאין דירה לו
אבל כוח לו גדול
אם רק יידע מה שיש לו
ישתנה מיד הכל (הכל)

מי שחושב שזה לא טוב
שייצא לרחוב
הדרך לדיור מיד
עוברת ברחוב

יש מי שחי על דמם של אחרים
ולא מוריד ת'מחירים
ולגניבה בחסות ממלכתית
הוא קורא יוזמה חופשית (שיט!)

יש מי שאין לו שום ברירה
ולא מפחד מהמשטרה
ומה שלא ילך בטוב
אם אין ברירה ילך ברע (רע)

מי שחושב שזה לא טוב
שייצא לרחוב
הדרך לדיור מיד
עוברת ברחוב.

מה הפתרונות בתחום הדיור? פתרונות יש כבר מזמן – מה שחסר זה רצון פוליטי. כתבה של הטלוויזיה החברתית.

העלוקות מגיעות. אחרי הניסיון הכושל של גברת מירי רגב לנכס לעצמה את ההתקוממות נגד שלטון ההון, הצליחו רוב הפוליטיקאים להתאפק למשך כמה ימים, אולם כעת הסכר שוב נפרץ. בכל מקום, החל מצעדת הרופאים לירושלים (ציפי לבני) וכלה במחאת הדיור (עופר עיני), מנסים אותם הפוליטיקאים שאחראים למצב הארור להציג את עצמם כמושיעים. (שלא לדבר על הטייקונים שהחליטו להצטרף למחאה!).

חלוצת המחאה נגד מחירי הדיור, דפני ליף, התייחסה לסוגיה זו בנאומה בעצרת בתל אביב כאשר פנתה מעל לבמה אל ראש הממשלה בנימין נתניהו.

"נתניהו, לא רק אתה אשם, אלא גם כל הממשלות שקדמו לך, אבל המדיניות הפרועה וחסרת האחריות שלך דחפה אותנו לנקודת שפל. אתה זה ששבר את גב הגמל… מר נתניהו, גרמת לנו, דור הפייסבוק שיושב כל היום על התחת, לצאת לרחובות הלוהטים. ואנחנו נדאג שבקיץ הזה גם אתה תרגיש את הלהט כמו בספרד. ואם לא תיזהר, אנחנו מבטיחים לך שתרגיש כמו בקהיר".

מלך הספין. תוכנית נתניהו לפתרון משבר הדיור שהוצגה בעקבות פרוץ המחאה היתה בעלת תכלית אחת בלבד – לעקר מתוכן את מחאת האוהלים – כפי  שהודה ברגע של היסח דעת אחד ממקורבי ראש הממשלה.

תגובת מארגני מאהל המחאה לתוכנית נתניהו:

"הבוקר נזכר מר נתניהו שיש פה – חוץ מאלפיון עליון ומיליארדרים – גם משהו קטן ושולי שנקרא עם ישראל. אנחנו כאן במאהל תל אביבי אמנם צעירים, אך לא נולדנו אתמול. מה שנתניהו מציע הוא לא פחות מאשר הונאה. לא רק שהוא ממשיך את המדיניות הצינית שלו, הוא אף מחריף אותה ועוד מעז להביט בנו ישר בעיניים, ולשקר כשהוא מציג אותה. הרי מה היתה גולת הכותרת של הצעתו המזיעה? נתניהו אומר – קרקעות בחינם. ומי יקבל אותן? העם הנזקק בישראל? לא ולא. מי שיקבל אותם הם הקבלנים ושאר חבריו בעלי הממון שיכולים לבנות על קרקעות "החינם" הללו בניינים שהדירות בהן לא תהיינה חינם. אלא נהפוך הוא. ואת זה נתניהו מציג כדיור בר השגה בחסות המדינה? הרי זוהי ההפרטה הגדולה ביותר בתולדות שלטונו עקוב ההפרטות.

"מה כן הוא מציע? את מנת הבית שלו – הפרד ומשול. הוא פונה לסטודנטים למשל, ומציע להם תחבורה ציבורית מוזלת. מדוע דווקא להם? מה עם אימהות חד הוריות? מה עם קשישים? מה עם אותם סטודנטים, כשסיימסו ללמוד בעוד שנה או שלוש? ביבי מרחם על הסטודנטים, פחות מזה על הזוגות הצעירים ועל שאר העם והקשישים – לא ירחם עוד. הוא ישאירם לבד לזחול על החול החם של המציאות הישראלית והם שותתי דם. התשובה שלנו להצעתו, היא – לא".

"לא מלחיץ אותנו שיש אנשים עם דעות אחרות. אנחנו מחבקים את הסטודנטים. זה אינו סקטור נפרד כשלב בחיים. שר המסים שטייניץ אמר שלא כולם יכולים לגור בפנטהאוזים בתל אביב. לידיעתו המהפכה שלנו התחילה ביום של המהפכה הצרפתית. גם שם המנהיגים היו מנותקים מהעם ולא הבינו מול מה הם עומדים …  אנחנו לא רוצים עוגות אנחנו רוצים לחם. אנחנו לא רוצים פנטהאוזים אלא דירות. התוכנית האחרונה שהציע נתניהו מציגה לכולם כי הוא אינו מבין מול מה הוא עומד. עם ישראל יישאר באוהלים עד להצגת תוכנית שתפטור באופן מוחלט את בעיית כל העם".

רועי צ'יקי ארד כתב כבר בתחילת המחאה על נסיונות הספין של ההון-שלטון:

"די ברור לכולם באוהלים שנתניהו משקשק. זה התחיל בשער "ישראל היום", העיתון הקרוב לראש הממשלה, שבו נרמז כאילו אלדד יניב ותנועת "השמאל הלאומי" עומדים מאחורי ההפגנה, בגלל האוהלים שהם תרמו. ביום שישי, ניסה יניב, עו"ד הטייקונים לשעבר ועושה דברם, לבוש כובע טיפה מרופט, לדבר במעגל הנואמים ולייעץ מניסיונו. הקהל לא נתן לו והוא נאלץ לרדת פעמיים מבויש. "אתה זה מה שאנחנו נלחמים נגדו", צעק מישהו לאלדד יניב המבויש…

אני מנסה להבין למה אני מרגיש כל כך מאושר בין האוהלים. אני חושב שהסיבה היא שהצלחת מעברת רוטשילד מחזירה את האמונה בבני אדם. מרגש לראות איך צעירים מנהלים את ענייניהם בלי משטרה, בלי עירייה. זה מראה כמה פחד מהחופש הוכנס לנו כל החיים.

מהפכת האוהלים מראה איך הומואים וחרדים יכולים לשבת ולשוחח. פעיל שמאל אנטי-ציוני שעזב בכעס את הארץ לפני חמש שנים, שכבר התווכח אתי רבות, אמר שלראשונה בוער לו לחזור. עזבו את נושא הדיור, עיר האוהלים החזירה לי את האהבה לישראל, האהבה לעם הישראלי".

לקריאת המאמר המלא

מאבק אחד. שילוב של מאבקים חברתיים שונים הופך בהדרגה לסימן ההיכר של המאבק הנוכחי למען צדק חברתי. ממקום שבו משתפים פעולה חרדים מבני ברק, לסביות מוצהרות מתל אביב ובדואים מהנגב, לא יכול שלא לצאת משהו טוב. המגוון הוא הרי חלק מהמסר, ואין כמו מאהל יפו כדי להמחיש זאת.

אפילו מנהיג חיזבאללה, חסן נסראללה, התגייס למאבק.

וגם ביבי קפץ לביקור במאהל המחאה.

ואפילו היטלר כבר גילה את משבר הדיור בארץ.

יוקר מחיה, שכר נמוך וכוכב נולד. על כל אדם שהשתתף בעצרת הגדולה הראשונה שנערכה בתל אביב ב-23 ביולי במחאה על מחירי הדיור, היו 45 אנשים שנשארו בבית כדי לצפות בגמר "כוכב נולד". ובכל זאת, התחושה היא של ניצני התקוממות. אולי משום שבסופו של דבר, כולם יודעים את האמת. קבוצה קטנה של אנשים שחולשת על המשק גוזרת קופון פעמיים על כל אחת ואחד מאיתנו. פעם אחת בתור קונה ופעם אחת בתור עובד/ת. נוחי דנקנר למשל, קורע אותך במחירים דרך שופרסל או נכסים ובניין, ואז דופק אותך שוב עם שכר נמוך בתור שכיר/ה של סלקום או עובד/ת קבלן במכתשים אגן.

כתוצאה מכך, מחצית מהישראלים משתכרים כיום פחות מ-5,850 ₪ בחודש, בעוד ששכר הדירה הממוצע מתקרב במהירות למחצית מסכום זה (שלא לדבר על תשלומי משכנתא). 140,000 בתים ברחבי הארץ עומדים ריקים בשעה שאלפי חסרי בית מתגוררים ברחובות, ועשרות אלפים נוספים עלולים להצטרף אליהם בכל רגע. וזה רק בתחום דיור.

מה הפלא איפה, שניצניה של התקוממות עממית ניכרים בכל פינה?

ובעניין שיאי הרייטינג של גמר "כוכב נולד", אנחנו ניתן את הבמה לכוכבים שנולדים מדי יום בדמוקרטיה הישירה של מאהלי המחאה, הסקווטים ומטבחי החינם המאולתרים של תנועת השחרור הישראלית.

עתיד המהפכה. אור אקטע, בן 12, מציג את משנתו החברתית והפוליטית במאהל מחאת הדיור.

ראפ מחאת הדיור. "אנא איסמי זהבה. חיה במרחב הדמוקרטי. מתה במרחב הבירוקרטי". זהבה שרה ראפ על הדיור הציבורי.

הפנתרות מלוד.

מטבח המהפכה בירושלים. שווה לקרוא.

"אני מותש. השבוע האחרון נראה לי כמו שבועיים, הרגליים כואבות מההתרוצצות והגרון מההפגנות. אבל הניצוץ בעיניים עדיין חזק ועוד מעט ארוחת ערב.

תרשו לי להציג את עצמי, קוראים לי נדב, בן 28, גר בדירת שותפים במרכז העיר ירושלים בבניין מתפרק ברחוב כורש ומשלם 1500 ₪  שכירות. אני בכלל לא טבח במקצועי. עבדתי בכמה מסעדות והפקתי הרבה אירועים שקשורים באוכל אבל אני בכלל סטודנט לחינוך ומנחה קבוצות מנהיגות נוער. לא בדיוק תכננתי לבשל ל-250 איש כל ערב במסגרת אחד המהלכים החברתיים המעניינים שקורים בעשור האחרון. תכננתי לסיים את התואר שלי, לכתוב עבודות סמינר ולחפש עבודה רווחית לקיץ…"

לקריאת המאמר המלא

התקשורת תומכת במאבק? אורן פרסיקו היטיב להמחיש, באמצעות דוגמא אחת קטנה, את צביעות העיתונות המסחרית אשר מתגייסת כביכול כעת למאבק הדיור, לאחר שבמשך עשרות שנים עודדה את ההפרטה הכללית במדינה. פרסיקו ניתח מוסף פרסומי של עיתון "מעריב" (בטאון דנקנר) שהופץ למחרת העצרת בתל אביב.

"יד נשית אוחזת ארנק פתוח שממנו פורחים לאוויר בתים עשויים שטרות כסף. זה הדימוי שמוצג על פני שער המוסף "נדל"ן 2011", מוסף פרסומי שצורף הבוקר לגיליון "מעריב".

"איך הגיעו המחירים לרמתם הנוכחית, האם צפויה רמה דומה בכל הארץ – ומה עשוי להוריד אותם. זוהי מטרת המוסף שלפניך – להתעמק בכלל המושגים הנכללים תחת ההגדרה הגדולה והרחבה, 'נדל"ן'. המחירים אולי לא יירדו בעקבותיו, אבל לפחות ניתן יהיה להבין טוב יותר מה קורה כאן", נכתב בסיום "מאמר המערכת" שפותח את המוסף הפרסומי.

האמת מעט שונה, כמובן. מטרת המוסף היא למכור מודעות, ובעיקר מודעות נדל"ן: מגורי יוקרה במצליח, מגדל בטיילת בת-ים, פרויקט בנווה-מרום, קוטג'ים איכותיים ביוקנעם, מתחם חדש בשרון, המיקום הכי טוב בקדימה-צורן. אלה רק כמה מהסיסמאות שמעטרות את המודעות שבמוסף, לצד מודעות לבנקים המעניקים משכנתאות בתנאים שלא כדאי לפספס. מטרת הטקסטים שמתפרסמים בין המודעות אינה לגרום לקורא להבין טוב יותר את שוק הנדל"ן המקומי, אלא למנוע מצב רוח שעלול לפגום בהחלטתו לרכוש דירה".

לקריאת הפרשנות המלאה באתר "העין השביעית"

בכל מקרה, יושבי מאהל רוטשילד החלו להוציא עיתון משלהם בשם "במאהל".

עשו את זה קודם לפני, זה לא משנה. בימים שבהם הופכת התקשורת את מתנחלי רוטשילד לגיבורי תרבות, ראוי לזכור את הגיבורים – ויותר מכך, את הסולידריות – בשלל הגלגולים הקודמים של המאבק למען דיור זול בישראל. כך למשל תיאר אירן ניסים את ימיו בתנועת האוהלים של ראשית שנות ה-90, בפנזין "מלחמת איר(א)ן עיראק".

 

"אוהל=בית היתה למשוואה לגיטימית עבור ציבורים נרחבים, לפחות פעמיים בהיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל, אך גם אז כלאחר יד ובפיזור דעת. לי זה קרה כשהייתי בן 13 שנים לערך, כשאימי קצה בהוויה המפרכת של 10 שנות מלצרות לילה ומצאה עצמה מובטלת; המפרנסת היחידה שלי ושל אחותי, ומתחילה לחוש בקצות אצבעותיה כיצד עול שכר דירת שניים וחצי חדרים ביפו ד', הופכת משימה פחות ופחות אפשרית עבורה.

רק אז, בהתרעה של ימים, בישרה לנו שהחליטה עם חברתה, שתעבורנה לגור יחדיו במאהל חדש שתקמנה עם מדשאת גבול יפו-בת-ים, שבסוף רחוב שדרות ירושלים… כבר ביום שבו הן תקעו את היתד הראשונה בצומת הכי מרכזית של גבול יפו-בת-ים, החלה נהירה המונית של אנשים לברך ולהזדהות עם היוזמה והאומץ. עוד באותו הלילה נתקעו יתדות נוספים, ועד הבוקר שלמחרת כבר עמדו על טילם ארבעה אוהלים. תוך יומיים-שלושה הוקמו למעלה מ-20 אוהלים נוספים, ועד סוף השבוע התפרשו לצדנו למעלה מ-40 אוהלים, שתפסו את כל שטח המדשאה".

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.