בלאק אאוט 2003

ספטמבר 2003. חודש אחרי הפסקת החשמל הגדולה בתולדות ארה"ב.

הייתי שם. צירוף מקרים, כמובן. אי אפשר לתכנן דברים כאלה. פה, לעומת שם, קראתם קצת בעיתונים על זה שהיה, ועל מה שהיה. שם, חודש אחרי, עדיין מדברים על זה: איך זה קרה בדיוק? מי אשם? איך למנוע מזה לקרות שוב? מה צריך להשתנות?

ובסך הכל מדובר בהפסקת חשמל. אמנם הפסקת חשמל של חצי יבשת כמעט, שמונים מיליון איש תקועים בלי תקעים ליום-יומיים-שלושה (תלוי איפה) אבל בכל זאת הפסקת חשמל מהסוג שלא כל כך זר לנו כאן. אבל שם? בלב ליבה של הציביליזציה המודרנית? החשש הראשון (שהופרך במהירות) היה לפיגוע חבלני. מה לעשות, זה לא מגה-פיגוע, אלא תקלה, מגה-פשלה.

עבורי הכל התחיל כששמתי לב שהמזגן הפסיק לפעול. היום, יום חמישי, 14 לאוגוסט, השעה בערך שלוש אחה"צ, הייתי בדירתה של אחותי במנהטן עם ילדיי; היא היתה עוד בעבודה. היה חם בחוץ, אם כי לו היינו בארץ, לא הייתי חושב על מזגן. אבל בבנייני דירות בניו יורק, אין הרבה ברירה. "מוזר," חשבתי, "אולי משהו קפץ." חשבתי שאולי החשמל נמצא בפרוזדור, וכשפתחתי את הדלת ראיתי את השכנים בודקים משהו. "גם אצלכם אין חשמל?" שאלתי. "אולי זה כל הבניין?" הם מלמלו משהו שנשמע כהסכמה (אחותי הזהירה אותי שהם לא הכי ידידותיים), כשהטלפון שלהם צלצל. האח מניו ג'רסי מדווח שגם לו אין חשמל. "וואו," חשבתי, "זה יותר גדול ממה שחשבנו." ולאט לאט הסתבר שהחשמל הופסק בכל החוף המזרחי המרכזי של ארה"ב מניו יורק ועד מישיגן ואוהיו. בני המזל קיבלו את חשמלם חזרה תוך 24 שעות. אך במקומות מסוימים במערב התיכון, כגון קליבלנד, לקח שלושה ימים, והם בילו את כל "הוויק-אנד" ללא הסם הזה שכל כך חיוני לחברה הפוסט-תעשייתית שלנו.

ניסיתי לברר פרטים – אך לא היו טלוויזיה או רדיו בבית. מאוחר יותר אחותי מצאה טרנזיסטור ישן באיזה מגירה, ותושבי העיר הגדולה המעטים שיש להם רכב יצאו לשמוע חדשות בתוך האוטו. גם לא יכולנו להתקשר בהתחלה, כי כל הטלפונים האלחוטיים, או בעלי משיבון, תלויים בחשמל. גם כאן הישן הציל את המצב: מצאנו טלפון פשוט, ישן נושן, במגירה אחרת, ויכולנו שוב לתקשר עם העולם.

בסופו של דבר, מבחינת החוויה האישית שלנו, עשינו חיים משוגעים. לראשונה מאז הפסקת החשמל הגדולה האחרונה בשנות השישים, ראו כוכבים בשמי ניו יורק. כשהיה חשוך לגמרי – וכולם הגיעו למסקנה שהדבר הזה יימשך עד הבוקר – לאורך השדרה השמינית בצ'לסי באזור בו גרנו היתה מסיבת רחוב אחת גדולה. כולם על המדרכות, מחליפים חוויות, גלידה בחצי מחיר (לפני שתימס), אך פנסים ובטריות בלי הנחות (למחרת דיווחו שדווקא היה מעט מאד gouging – העלאת מחירים במטרה לנצל את המצב).

כמובן היינו בני מזל: קודם כל כי אני והמשפחה צעירים יחסית ובריאים. הסוללה של הנייד היתה טעונה. לא היינו צריכים להגיע לשום מקום: תוך שניות ללא רמזורים העיר היתה ב'גריד-לוק' טוטאלי ואלפי אנשים נשפכו לרחובות. לא נתקענו במעלית או ברכבת התחתית. היינו בדירה "רק" בקומה השישית – ולא בקומה העשרים, השלושים או הארבעים (או יותר), כך שלהיכנס ולצאת היה עדיין מאמץ סביר. למדתי שבניו יורק, עבור מי שגר מעל הקומה ה-30 לערך, המים לא מגיעים לבד, אלא יש צורך במשאבה. באותו ערב, העשירון "העליון" (תרתי-משמע) התרחץ ב-Perrier.

למיטב ידיעתי, לא היו אסונות גדולים בעקבות הבלאק-אאוט הגדול, מה שעזר ליהנות קצת משידוד המערכות והיציאה מהשגרה. אני לא אכנס לצד הטכני של איך זה קרה בדיוק; אני לגמרי לא בקיא במשק האנרגיה והרשתות המורכבות הללו. מה שהפתיע אותי מאד זה שכנראה לא רק שרוב האוכלוסייה עוד פחות בקיא ממני, אלא שיש מעט מאד אנשים שבאמת מבינים איך זה עובד, וכי אף אחד לא היה מסוגל לתת הסבר בזמן אמת. איש לא יכול היה לצפות זאת מראש, ולא יכלו לתרץ זאת בדיעבד. כולנו, כולל הדרגים הבכירים ביותר במנהיגות הפוליטית, מתייחסים להכל כאל מובן מאליו, כחלק מהתפאורה של חיינו, שתמיד היה, ותמיד יהיה, ואשר אם הוא ישתנה – הרי שזה רק יהיה שכלול לטובה אשר ייטיב עם כלל האנושות.

לא ברור מה הם לקחי בלאק-אאוט 2003, וקרוב לוודאי שארה"ב תשכח שהיתה 'תקלה' כזו. המערכת הגדולה והמשוכללת להפליא (או להחריד, תלוי בנקודת המבט) תחזור להיות התפאורה לחייהם הטכנולוגיים, אשר רק הולכים והופכים ליותר ויותר תלויים באותה מערכת. אולי ימציאו איזה שסתום משוכלל, אמצעי מיגון או מערכת התרעה. ובישראל, נמשיך בניסיוננו הבלתי נלאה להידמות להם, תוך אימוץ עיוור של תפיסת הקידמה הטכנולוגית.

אפשר לדלות עוד קצת מוסר השכל: תמיד תשמרו מכשיר טלפון ישן וטוב אחד בבית, ורצוי גם קומקום לגז למי שכוס קפה בבוקר חשובה להם מאוד. ובוא נעריך מחדש את הערך של הפשטות בחיים אל מול הצורך כביכול במורכבות. ומתי כבר נדע להפיק את הכוח שלנו מהשמש ומהרוח ומכל מקור מתחדש ו/או מקומי אחר, ונפסיק להיות תלויים בטכנולוגיות פרימיטיביות?

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.