הגל הרביעי של הפמיניזם

בקיץ 2012, רחשה האינטרנט בהתרגשות בעקבות מאמר שפורסם במגזין "אטלנטיק" תחת הכותרת "למה נשים לא יכולות גם וגם". המאמר נכתב על ידי אן-מארי סלוטר, בכירה לשעבר במשרד החוץ האמריקאי ופרופסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת פרינסטון, אשר ויתרה על קריירה מצליחה ותובענית לטובת גידול שני בניה. סלוטר התבססה על ניסיונה כאשת קריירה כדי לשוב ולדון בבעיה הקלאסית של הצורך לאזן בין אימהות לבין קריירה, וטענה כי הדבר בלתי אפשרי בארה"ב אלא אם כן תתבצע רפורמה בדומה לאירופה, אשר תבטיח סביבת עבודה ידידותית לנשות משפחה.

אף שהטיעון שהעלתה לא היה מקורי במיוחד, הוא הצליח לפרוט על נימים רגשיים עזים – והמאמר זכה ליותר ממיליון צפיות בתוך ימים ספורים, והפך עד מהרה לנקרא ביותר בתולדות המהדורה האינטרנטית של המגזין. עם זאת, מרבית הדיון סביבו נותר רדוד, והתמקד בביקורת לפיה כותרת המאמר נועדה להתגרות בפמיניסטיות, וכי סלוטר טועה בכך שהיא "מאשימה את הפמיניזם" במקום את הפטריארכיה. היו גם קולות בודדים שטענו כי האפשרות להיות גם אשת קריירה וגם אמא תלויה ביכולת להעסיק מטפלות ועוזרות בית – שהן עצמן נאלצות לוותר על האפשרות להיות "גם וגם".

ארבעה ימים בלבד לאחר פרסום המאמר, סלוטר חזרה בה מבחירתה למסגר את הדיון תחת הכותרת של "גם וגם". עם זאת, הכותרת משקפת בצורה נוקבת את פשיטת הרגל של היעדים הפמיניסטים הנוכחיים, בעידן של תוכניות צנע וצמצום שירותים חברתיים, כמו גם את ריקנותה של השאיפה הפוליטית שמתנסחת בשפתה את תרבות הצריכה: בעלות, הישגיות וויתורים שכל תכליתם היא להשיג ולצבור עוד ועוד.

בה בעת, דור חדש של נשים צעירות בוחר להימנע כליל מהדילמה של סלוטר. רבות מהן מסרבות להביא ילדים לעולם – אולי כתגובה אינסטינקטיבית להתפוצצות האוכלוסין ההרסנית – ובמקביל גם אינן מתפתות לנהל קריירה תובענית. "קפיטליזם ניאו-ליברלי הוא פטריארכלי ביסודו, ונשים הן 99%", כתבה פמיניסטית אנונימית של הגל הרביעי של הפמיניזם, בימיה הראשונים של מחאת אוקופיי וול סטריט, ובישרה בכך על האסיפות הכלליות הפמיניסטיות שהפכו לאחד מסימני ההיכר של התנועה. במקום להתייסר על איך להיות גם אמא מושלמת וגם עובדת מושלמת, הפמיניסטיות החדשות עוסקות בשאלה "איך צריכ/ה להיות איש/ה?" (How should a person be?), שהיא גם השם של רומן פרי עטה של הסופרת פורצת הדרך שילה הטי. הרומן-מבוסס-המציאות של הטי, בדומה לעבודותיה של הקולנוענית הצעירה לינה דנהאם, שואב את כוחו מהאישי במטרה לחשוף, ואז להתעלות מעל להשפלות הפרטיות והאוניברסליות של החיים בתרבות הגברית הפורנוגרפית. אומץ לב מעורר השראה זה, הטומן בחובו חשיפה עצמית אישית, הוא שמניע את הפעילות העירומות של קבוצת פמן (FEMEN) באירופה ואת צעדות השרמוטות ברחבי תבל. במרחב הציבורי, הפגיעות של גופן הופכת לסולידריות חזקה.

בעוד שסלוטר וחברותיה לממסד משכירות את כשרונן בזול לשירות המאיון העליון, זרם נגדי של נשים מגדיר מחדש את כיוונם של החלומות הפמיניסטים של העשור הבא. מתוך מהומה זו עשוי לצמוח מאבק מהפכני של נשים. נחשול שעניינו הוא איך להיות, ולא כמה לצבור. ואולי, יום אחד, מאבק זה יניב ניצחון שיהווה ציון דרך אשר יעפיל אפילו על הישגיהן של הלוחמות למען זכויות נשים בתנועה הסופרג'יסטית.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.