ע' זה עץ עירוני וגם עצבים

פורסם במקור בבלוג דברים קטנים

הערב גילינו, אני ועוד כמה חברות, מהי היישות החשובה ביותר כאן במדינת תל אביב. אני מדברת כמובן על "העץ העירוני". במקביל לאותה תגלית מדהימה, גילינו גם מיהו האויב הגדול ביותר של אותה יישות מופלאה. זוהי כמובן הסורגת הארצישראלית המצוייה. אבל אני מקדימה את המאוחר.

בלוח השנה של קהילת הסריגה הבינלאומית המקוונת ישנם שלל ימי חג מומצאים שונים, שבמהלכם חברי הקהילה אשכרה עושים דברים שאינם בהכרח רק לסרוג מול הטלויזיה, או אפילו בבית קפה עם אנשים אחרים שסורגים.

אחד מאותם ימים, אשר נחגג ממש עכשיו (קוראים לזה "יום", אבל זה למעשה נמרח על פני שבוע, כי כנסיית הצמר היא טובה ומיטיבה) הוא ה-World Wide Knit in Public Day. או בקצרה: WWKIP. מטרתו של מנהג ה-KIP (גם לא בהכרח באותו יום ייעודי) היא פשוטה למדי: לצאת בקבוצה אל המרחב הציבורי, להנכיח את העובדה שלמרות שסבתא שלכם מתה, הקטע הזה של סריגה ומלאכות יד אחרות לא מת. סורגות, רוקמות, תופרות ומה לא. כבר ראיתי פעם מישהי מגיעה לאירוע שכזה, שולפת מהאוטו שלה גלגל טוויה, מתיישבת על המדרכה ומתחילה לעבוד. זה אחד הדברים הכי כייפיים. קבוצת הסריגה הקטנה שלנו עושה זאת כבר ארבע שנים. אנשים בוהים, אחרים מחייכים, או שואלים מאיפה הגענו, אם אפשר להצטרף לקבוצה שלנו, או מעלים זכרונות מבית אמא או סבתא (זה לא בלשון נקבה כי בהחלט לא רק נשים מגיבות לעניין הזה).

עוד משהו מוזר שעושים האנשים האלה עם המסרגות הוא Yarnbombing. בוחרים אובייקט במרחב הציבורי, ומקשטים אותו באמצעות פריטים סרוגים (אף מילה על הטיפשה ההיא מהאח הגדול). יש שקוראים לזה גרפיטי סריגה. אני חושבת על זה כעל אמנות קטנה וזמנית במרחב הציבורי. מהסוג שמייפה קצת את הסביבה שלנו.

ואם שרדתם את כל המבוא המפרך הזה, אפשר לחזור אל הסכנות האורבות לפתחו של "העץ העירוני"…

ובכן, התכנסנו הערב כ-10 או 12 בנות מקבוצת הסריגה שלנו (וגם תינוק חמוד בן שבועיים) ליד האדנית/ארגז חול הגדול שבכיכר הבימה, שלפנו צמר בשלל צבעים, קאפקייקס וכמה בירות, ופצחנו במלאכת הסריגה. המטרה: לקשט קלות את כל אחד מהעצים הקטנים והחמודים שנשתלו במרכז האדנית באמצעות פריטים סרוגים (בשנה שעברה, כפי שאולי זוכרים קוראי הבלוג הותיקים, שמנו כובע וצעיף לברווז של דודו גבע בכיכר מסריק).

סרגנו, צחקנו, ריכלנו, וקישטנו כמה עצים בשלל שטויות. מישהי תלתה על אחד העצים ציפור קטנה. אחרת הצמידה לעץ דבורה חיננית. אני הוספתי לעץ אחד קורי עכביש סרוגים, ולאחר גרב קטנה בקרושה. היינו מרוצות מעצמנו, והמשכנו לסרוג דברים קטנים וטיפשיים, כגון פרחים ופירות ושרשראות מפרווה ורודה.

חשוב לי לציין שבאף אחד מהמקרים, לא עשינו דבר לפגוע בעץ כלשהו. הכל חובר לעצים בקשירה או באמצעות אזיקונים. בדיוק כדי שיהיה קל להסיר את זה במידת הצורך.

ואז הגיע בחור עם מראה והתנהלות של פקח או מאבטח. אבל אחד שרק נראה כזה. לא באמת.

הסתכל, חמור סבר, בדברים האיומים שנתלו על גזעי וענפי העצים. ואז ניגש אלינו.

"אתן עשיתן את זה?" השבנו בחיוב. "למה עשיתן את זה?"

"ככה, כי זה נחמד, וזו אמנות"

"תורידו מייד את ה"אמנות" הזו מהעצים", ציווה בבוז.

שאלנו האם הוא פקח עירוני. השיב בשלילה, והתריע שאם לא נוריד את ה"אמנות" הזו מהעצים, מייד יגיע פקח. ואכן, בתוך שלוש דקות בדיוק, הגיע פקח של הסיירת הירוקה להתמודד עם חבורת הסורגות המפחידה שמשחיתה עצים חפים מפשע באמצעות חוטי צמר צבעוניים.

"זה אתן עשיתן?" השבנו בחיוב. "טוב, שארבע מכן יראו לי מייד תעודות זהות".

סירבנו. ועורכת הדין שבחבורה, בחורה חריפה ולוחמת זכויות אדם שכמותה, ניגשה לדבר עם הפקח, ולברר איזו תקנה בדיוק הפרנו בפעילותנו זו. והוא השיב לה (ציטוט מדוייק) "את יודעת שאת יכולה לקבל דוח על זה שאת סורגת על עץ עירוני?". וזאת מאחר שלדידו, הפעולה האיומה שביצענו כמוה כהשחתה.

העץ העירוני, כך ציין, הוא בגדר "לראותם בלבד", ואין מקום לאמנות כלשהי בסביבתו.

עורכת הדין המשיכה להקשות: על איזו תקנה בדיוק עברנו כאן? והוא השיב "את תדעי בדיוק על איזו תקנה עברתן כשאני אכתוב לכן דו"ח" (בשלב זה, טון הדיבור שלהם כבר היה תוקפני ומאיים). יתכן שהיה מגיע למסקנה שמדובר בהשלכת לכלוך, או השחתה. יתכן שאף היה צודק. כך או כך, ההתנהלות שלו היתה בריונית. ואותו וואנאבי-פקח, שעודד אותו למצות עימנו את הדין הגיע לשיאים חדשים של ווליום.

בשלב הזה כבר די נמאס לנו מהטמטום. זה כבר לא היה כיף. אז ניגשנו להוריד בזהירות את היצירות הכה-פוגעניות מן העץ העירוני וחבריו, התקפלנו והלכנו משם.

תודה לך, עיריית תל אביב, על פעילותם הנמרצת והמצויינת של פקחי הסיירת הירוקה נגד השחתתו של העץ העירוני באמצעות חוטי צמר צבעוניים. וכשם שמה שנציגייך הכריחו אותנו להוריד מהעץ העירוני וחבריו הוצמד על ידינו בתוך דקות ספורות לעץ עירוני אחר (או תמרור, או מעקה, או גדר), כך אני הולכת להקדיש את הקיץ הזה לקישוט של כמה שיותר אובייקטים במרחב הציבורי. עצים, ספסלים, תמרורים, מתקנים לקשירת אופניים, עמודי חשמל ומה לא. יש לי מסרגות ואני לא פוחדת להשתמש בהן.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

מידע כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew