הילה

פורסם במקור בפנזין ע' קווירית, גיליון 43

היום, כמה ימים אחרי שהילה מתה, אני רוצה לכתוב את הסיפור שלה. אבל אני לא מכירה אותו, ואני לא מכירה אותה. אנסה בכל זאת לספר, כדי להתמודד עם שרירותיות מותה של מישהי, שגרה איתי רק כמה שבועות.

הילה הגיעה לגור איתנו לפני כחודש, ביחד עם דניאלה, אור, ויקי, אדם ושירן. הן הגיעו מ"שם". המקום שאנחנו יודעות לתאר היטב את מידותיו, את אורחותיו, את האוויר והטמפרטורה בו, אבל לא נדע לעולם לתאר איך זה לחיות בו. איך זה להיות כלואה עם עוד ארבע או חמש בכלוב כל-כך קטן, שבו פעולות החיים הכי בסיסיות כמו לנשום, לאכול, לחרבן, לעמוד, לשבת, לנוח, לישון – הן מאבק. ואין אפשרות לשום פעולה נוספת. מעל ומתחת וממול כלואות עוד אלפים באותם תנאים. מקום זוועתי, שבסופו רק מכונת חישמול, שאמורה לסתום את הגולל על שנתיים של עינויים. משם באה הילה.

הסיפור שלה אמור היה להסתיים, כמו הסיפור של מאות אלפי קורבנות התעשייה, במוות ממכונת החישמול של משרד החקלאות. במזל שלא יאומן הוא לא הסתיים כך. הילה וכעשרים מחברותיה חמקו מהסוף הזה וזכו ללכת על אדמה, לראות אור שמש, להתנועע בחופשיות. כל השאר חושמלו מבלי יום אחד של שלווה בחיים.

היא הגיעה בלילה, מפוחדת, ישנונית, והעברנו אותה ואת החברות שבאו איתה לחדר שלהן בחצר הבית. הכנו מראש מיטות ומוטות וכלי אוכל ומים, והשכבנו אותן לישון. הן היו עייפות מאד, השמש מזמן שקעה והן אוהבות לישון מעט לפני השקיעה.

ניסינו להבדיל ביניהן. נתנו שמות. היה קשה לזהות אז ליד השמות רשמנו סימנים.

הילה נולדה ללא אב או אם. התנור סיפק חום לביצה ממנה בקעה. היא נולדה עם המון אפרוחות ואפרוחים אחרים במדגרה. מיד מיינו אותה, הפרידו מהאפרוחים הזכרים, שהושלכו לפח. שמו אותה בארגז של הנקבות, מיועדת למשלוח לתעשיית הביצים.

אני לא יודעת אם היא אמיצה במיוחד, או ישנונית, אני לא יודעת איזה מהמאכלים החדשים שנתנו לכולן היא אהבה במיוחד. הייתי רוצה להכיר אותה יותר, והנה, נגמר לי הזמן. נגמר לה הזמן.

הגוף שלה, אשר עוות במשך דורות של שליטה על התורשה, קרס. האם היתה זו מחלה באברי הרבייה? אולי גידול ממאיר? קשה לדעת. הנזקים לטווח ארוך של החיים "שם" מרובים וקשים. אנחנו אמורות לצפות לשיעור תמותה מסוים אצל הניצולות. ובכל-זאת זה מוות. מוות שרירותי ומכעיס וכואב.

ומה אפשר לעשות כשאני מחזיקה את הילה בידיים, רגע לפני שנכסה אותה באדמה? מה אפשר לספר על חייה? מה אפשר להבטיח לה?

אחשוב עליך לעיתים, הילה, ציפור חמודה וסקרנית. כשאראה אנשים קונים בסופר "עוף", כשאזמין ג'חנון וישאלו אותי "עם ביצה?", כשמישהי אחרת בשם הילה תתקשר להגיד שלום. אחשוב עליך ואנסה להמשיך לספר את סיפורך, אותו אינני מכירה מספיק, כדי שידעו.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.