מתיחת הירח הגדולה

פורסם במקור בבלוג רשימות מן התיבה הלבנה (כאן מובאת גרסה מקוצרת)

בשנת 1833 הפליגה משלחת בראשותו של האסטרונום ג'ון הרשל מאנגליה לדרום אפריקה כדי לבצע תצפיות אסטרונומיות. כעבור שנתיים הופיעה בעיתון סאן הניו יורקי סדרת כתבות שהדהימו את העולם. סופר בהן שצוותו של הרשל הצליח לבנות טלסקופ חדיש ביותר שאפשר לראות בו בבירור את פני הירח. במשך שבוע ימים עקבה כל אמריקה אחר המתרחש על הלבנה והזדעזעה. חודשים אחרי כן נותרה האנושות נרעשת מן הגילויים המופלאים, בתקופה שבה המצאות וחידושים היו עניין שבשגרה. מה גילה הרשל על הירח ומדוע כולם האמינו לידיעות המפתיעות?

שום בדותה אחרת בהיסטוריה לא הדהימה את האנושות כמו מתיחת הירח. למעשה, רק בשנת 1969, כשנחתה אפולו 11 על הירח, בשידור טלוויזיוני ישיר, החלה מתפוגגת, עד כי כיום כמעט שאינה מוכרת. אך גם עתה, 177 שנה לאחר סיפור המקרה, נותרים כולם אחוזי פליאה והשתוממות, לנוכח אותו שבוע  מוזר שפקד את שנת 1835.

מומחים טוענים כי רק שידור הרדיו בטוקיו משנת 1947 הדהים כמעט באותה מידה את הציבור הרחב כמו מתיחת הירח. באותו שידור סופר באריכות רבה, על קרב אדיר שמנהלות אוניות מלחמה אמריקניות כנגד נחש ים ענקי. אם כיום ברור לכול, כי בים לא מתקיימים יצורים פנטסטיים כאלה, הרי שבעת ההיא, האמין חלק ניכר מהציבור בקיומו של יצור מפלצתי שכזה. השידור אמנם התנהל באנגלית, אך דווקא משום שמעטים אז ביפן הבינו את השפה על בורייה, נפוצה השמועה והתפתחה לממדים כבירים בתוך זמן קצר. הגנרל מק-ארתור שהבין כי יש צורך להרגיע את המהומה הרבה שנוצרה, אחרת יצאו הדברים מכלל שליטה במדינה הכבושה, עלה בעצמו לשידור ברדיו, בניסיון נואש להכחיש את הדברים. ימים רבים חלפו עד אשר נרגעו הרוחות הסוערות ביפן. מפורסם יותר הוא תסכית הרדיו ששודר בשנת 1938 בארצות הברית, והזהיר מפני פלישה של יושבי המאדים. ישנם חוקרים כיום הטוענים, שסיפור הבהלה הגדולה שגרם השידור הוא בדותה אף יותר גדולה מן התסכית עצמו, ובקיצור, ההיסטריה שפקדה את הציבור לא היתה ולא נבראה.

נחזור לסיפור משלחתו של ג'ון הרשל, שהפליגה בשנת 1833 מאנגליה לדרום אפריקה כדי לבצע תצפיות אסטרונומיות. המשלחת המדעית יצאה מטעם בריטניה, צרפת ואוסטריה במטרה לשפר את הידע המדעי על שמי החצי כדור הדרומי. במסגרת תצפיותיו הוטל על צוותו של הרשל לעקוב אחר תנועתו של כוכב השביט האלי, להתבונן בשימת דגש בטבעותיו של כוכב הלכת שבתאי, ולמפות את הכוכבים הבלתי נודעים במפת השמיים הדרומיים. על אודות נסיעתו של הרשל ידע העולם כולו. באותה עת מסע שכזה משול היה לטיסה אל המאדים בימינו אנו. האנושות כולה ציפתה לשמוע ידיעות על גילויים חדשים ובשורות מופלאות.

הסאן הניו יורקי מפרסם כתבה העוסקת במחקרו של הרשל

ב-25 באוגוסט 1835 הופיעה כתבה בעמוד השני של עיתון סאן הניו יורקי, תחת הכותרת "תגלית שמיימית". בכתבה דווח כי ג'ון הרשל, אשר נסע לכף התקווה הטובה, סיים בדצמבר 1834 לבנות טלסקופ ענק שיוצר לפי עיקרון חדש, וכי התצפיות הראשונות מבעד לטלסקופ נערכו בינואר 1835. היתה זו כתבה ראשונה מתוך סדרת כתבות שפורסמו בששה ימים והדהימו את העולם. עד עצם היום הזה מקדישים חוקרים רבים את חייהם, כדי להבין כיצד היטלטלה אנושות שלמה במשך 23 ימים וגם לאחריהם.

לפי הסאן הניו יורקי, הסיפור במלואו התפרסם טרם לכן בז'ורנל המדעי של אדינבורו, ושם דווח כי ב-10 בינואר הפנה הרשל את הטלסקופ לכיוון כמה כוכבים ידועים. נאמר שהטלסקופ הוא בעל כושר הגדלה של פי 42 אלף והופנה גם לכיוון הירח. הרשל היה מרותק מן המחזות המפעימים שניבטו אליו מבעד לעדשה. הוא גילה בירח גבעות חומות אשר מכוסות בפרחים אדומים. אכן, פרחים אדומים כמו ורדים. היה זה סימן החיים הראשון מחוץ לכדור הארץ שנודע עליו אי פעם. מאוחר יותר גילה הרשל גם יער ובו עצי ענק שלא נראו מעולם בשום מקום אחר. הוא תיאר מישורים ירוקים, חופים עם חולות לבנים, ופסגות עשויות שיש. מאוחר יותר בלילה ההוא, גילו הרשל ועמיתיו, עמק ששטחו מאות קמ"ר ובו רועים עדרי ביזונים זעירים, מסוג שלא ידעו עליו עד אז. היצורים הללו תוארו לפרטי פרטים, ואפילו תואר כיצד מסתיר שיערם הארוך את פניהם של הביזונים. סופר שהרשל הוגיע את מוחו בדבר הסיבה לדבר. לבסוף מצא שהשיער מסתיר את הפנים בכדי להגן על עיני הביזונים כשהירח מואר (כי הרי צידו האחר אפל).

היצור הבא שתיאר הצוות של הרשל דומה יותר למפלצת מאשר חיה המצויה על כדור הארץ. היה לו צבע כחלחל, זקן תיש וקרן אחת. הנקבה לא נשאה קרן על ראשה. אכן, מסתבר שהרשל הצליח לקבוע במדויק שחסרת הקרן הינה נקבה, אבל הוא מצא שהיה לה זנב ארוך יותר. כמו כן, דווח על עמק שבו זרמו נהרות רחבים, ועל איי הנהר מצויות ציפורים רבות מסוגים שונים. נעשה ניסיון רב לזהות כמה מן המינים, אך עד עתה לא עלה יפה. עננים ששטו בשמי הירח הסתירו את "עמק החד קרן" כפי שקרא לו הרשל, וכך הסתיים הפרק השני, כאשר הסאן מבטיח כי בכתבה הבאה יהיו גילויים מדהימים יותר.

הסאן, באותם ימים, היה עיתון בן ארבעה עמודים בלבד שנמכר תמורת פני אחד. הסיפורים אודות הגילויים של הרשל עברו מפה לאוזן, וכל העותקים נחטפו מיד. רבים צבאו על מערכת העיתון ודרשו להגדיל את מספר העותקים. לא היה מקום אחד בניו יורק שלא דובר עליו בהרחבה אודות הפרחים האדומים בירח. כולם דנו והתווכחו אם הפרחים הללו מדיפים ריח ובאיזה ניחוח מדובר. החלה נהירה הולכת וגוברת של ציבור רב אל חנויות הפרחים כדי להתעניין בזרים החדשים.

בכתבה הבאה דיווח הסאן, כי ב-11 בינואר וב-12 בינואר הירח היה מעונן, אולם ביום ה-13 בחודש שמי הירח היו בהירים מתמיד, ואפשר היה להבחין בעשן המיתמר מעל הרי הגעש הירחיים. הפעם צפה הרשל לתוך היערות המסתתרים בין מישורים רחבים, וראה שוב ביזונים אך מסוג אחר, גדול יותר. הוא גם גילה יצורים אמפיביים דמויי כדור המתגלגלים לאורך החופים במקום ללכת. סופר שהרשל סיווג 14 מינים חדשים שלא היו ידועים למדע. ביניהם בונה ההולך על שתיים ואשר היה חסר זנב. הבונה נשא את ילדיו כדרך האדם, ואף בתי המחסה שהקים בגדות הנחלים דמו מאד לסוכות של אנשי שבטים פראיים. עשן היתמר מבתיהם של הבונים. להרשל לא היה כל ספק: בניגוד לבונים החיים על כדור הארץ, הבונים של הירח יודעים לעשות שימוש באש. מאוחר יותר הבחין הצוות של הרשל בגושים זהובים המצויים בבקע צר, הייתכן שזהו זהב שאלו עצמם? ואז ראו כבשים ענקיות הפוסעות בדרך.

הגיליון הזה נמכר כמעט ב-20 אלף עותקים. נכון לעת ההיא, היתה זו המהדורה הנמכרת ביותר בעולם. מערכות העיתונים בארצות הברית נכנסו לפאניקה. הם לא ידעו ולא הבינו כיצד פספסו את הסיפור המדהים שסופר מעולם. כל שנותר להם היה לצטט את הסאן, ואף להרחיב בגוזמאות רק כדי שהציבור ירכוש גם את הגיליונות שלהם. ביום למחרת כמעט כל העיתונים שבו על הידיעות המרעישות. אפילו מצאו מרואיינים שסיפרו כי במו עיניהם ראו את הציוד של הטלסקופ החדיש מועמס על האוניה בה הפליג הרשל. מאות דורות של אמונה כי אנחנו לא לבדנו ביקום מצאה נתיב ללבבותיהן של הבריות. הרחובות המו אדם. כולם דיברו רק על תושבי הירח. שום נושא אחר לא העסיק את האמריקנים. פרופסורים ואנשי אקדמיה היו אחוזי תדהמה ונסערים מן הגילויים החדשים. מאוניברסיטת ייל יצאה משלחת מדענים לבית העיתון כדי לבדוק את החומר המקורי שנמצא ברשותם. ארצות הברית כולה חיכתה לגיליון הבא.

ב-14 בינואר סופר שהצוות של הרשל הבחין בשלושה אוקיינוסים ענקיים ובעוד שבעה ימים גדולים. הם  גם ראו אגמים רבים עד כי לא ניתן היה למנותם. או אז גילו מקדש עשוי כולו מאבן ספיר שגגו מוזהב. נמסר שקוטרו של המבנה הוא כמאה מטרים וגובהו כשלושים מטרים. אך תעלומה אפפה אותו כי שום יצור לא נראה בקרבתו. מי מבקר במקדשים הללו? שאל עצמו הרשל. לציבור לא היתה תשובה. סקרנותן של הבריות מעולם לא היתה גדולה יותר. בבתי חולים החלו לדבר על ניסים. המשטרה נכנסה למצב כוננות. לאף אחד לא היה ברור מה ילד יום, ואילו הסאן הבטיח את המשך העלילה. משלחת הפרופסורים הלהוטה מאוניברסיטת ייל הגיעה לבית העיתון וביקשה לראות את המסמכים המקוריים, אך אנשי המערכת דחו אותם. בשל הסירוב, היו הפרופסורים המאוכזבים בטוחים עוד יותר שהעיתון מסתיר מהם דברים נפלאים מן הדעת. הם היו אחוזי ציפייה רבה לימים הבאים, והשיא אכן הגיע כשדעתו של הציבור כמעט נטרפה. 

לאחר שגילה הרשל את המקדש, הבחין ביצורים פרוותיים ומכונפים, שאמנם דומים לבני אדם, אך עפים כעטלפים. גובהם מטר ועשרים ס"מ, כל גופם מכוסה שיער מלבד הפנים הצהובות והכנפיים הדקיקות והשקופות למחצה. נאמר שהטלסקופ לא היה מספיק חד כדי לדווח על עובי הכנפיים. עוד נמסר שאנשי העטלף מסוגלים להלך, והועלו השערות אם הם נועלים גם נעליים. מסתבר גם שאנשי העטלף אינם עובדים כל חייהם. הם מלקטים פירות מן העצים, מעופפים באוויר ורוחצים במים. הרשל הסיק שעל הירח לא מתקיימים טורפים, וכל היצורים שחיים עליו נראים שלווים וידידותיים.

בכך סיים הסאן את סדרת הכתבות. העיתון דיווח כי קרתה תקלה מצערת לטלסקופ ושבוע ימים עמלו כדי לתקנו, אך אז לא נראה עוד הירח כמקודם בשל מזג האוויר הסוער על פניו. ברם, הקוראים המאוכזבים יכלו להמשיך לקרוא את הסיפורים המפוברקים על אנשי הירח בעיתונים אחרים. הסיפור על העטלפים האנושיים הלם בציבור הרחב. אנשי רוח תהו האם גם יצורים מכונפים אלה מסוגלים לראותנו מן הירח. היו ששאלו עצמם האם כנפיהם מספיק חזקות כדי שיוכלו לעופף לכדור הארץ. מועדון נשים ממסצ'וסטס החל לאסוף כספים כדי לשלוח מיסיונרים לירח. כמרים החלו לבקש מאוכלוסיית המתפללים לתרום ספרי תנ"ך למען נבערי הדעת על הלבנה. החלו ויכוחים ארוכים על הלשון בה מדברים אנשי העטלף ביניהם, שמא יצטרך האדם מכדור הארץ לתרגם למענם את פרקי המקרא. אחרים שללו זאת ויעצו למנהיגים להכריח את בני הירח ללמוד את שפת בני האדם. כעבור ימים מספר, אנשי דת בכירים כבר דיברו בגלוי על כך שיש לשלוח משלחת לירח בדרך כלשהי, כדי לתרבת את אנשי העטלף ולהחדיר בהם את אהבת האל.

למתיחת הירח היו כמעט את כל התנאים כדי להצליח

ב-16 בספטמבר 1835 הודה הסאן שמדובר בתעלול. ריצ'ארד לוק, עיתונאי בריטי אשר הגיע ביחד עם אשתו וילדתו בשנת 1832 לארצות הברית, התוודה שהוא חיבר זאת לבדו. היתה זו מעין סאטירה על ספריו של תומאס דיק אשר עסקו במדע פופולרי. דיק היה מערבב עובדות מדעיות עם ספקולציות פנטסטיות ותיאוריות פרועות, ובין דבריו היה משרבב גם מוסר השכל. בספריו היה נאחז בכל מיני הנחות ללא שום ביסוס, וביקש להכריח את הקוראים כי הירח הינו מיושב. גם הוא היה בין אלה שהציעו דרכים שונות לאותת לאנשי הירח וליצור עימם קשר.

זו היתה המתיחה המוצלחת ביותר בכל הזמנים. עותקים מן הסאן נשלחו למערכות העיתונים באירופה, ואלה פרסמו את הכתבות כאילו היו עובדה מוגמרת. הם אפילו לא הזכירו את הסאן כמקור. גיליונות של העיתונים האירופאים נשלחו אחרי כן לכל פינה בעולם, וכמעט כל אדם על פני תבל נחשף לסיפור אודות אנשי העטלף. במשך שנים אחדות, היה ברור כמעט לכל האנושות שמדובר באמת מוחלטת. אמצעי התקשורת של אז היו כה איטיים, כך שאפילו הכחשת הסאן הגיעה למקומות מסוימים רק כעבור 14 שנים.

הסאן מעולם לא התנצל על המתיחה. הוא דווקא התפאר בכך שהצליח לבדר את קהל הקוראים ולשטות במומחים הידענים. משנודע לציבור על תרמית העיתון, לא ניכר כל כעס ורוב האנשים היו מחויכים. תפוצת העיתון אף גדלה עוד יותר. אפילו המדענים היו משועשעים מן המתיחה. ארגו, האסטרונום הצרפתי הדגול, פרץ בשאגות צחוק בכנס מדעי כשסיפר עליה. במשך חודש ספטמבר 1835 הפיץ הסאן עוד ששים אלף עותקים, והדרישה להם נמשכה במשך עשרים שנה אחרי כן.

למרות ההצלחה המסחררת של המתיחה היו גם מעטים שהביעו ספקנות. כתבים מיומנים שאלו כיצד העיתונות הבריטית לא דיווחה מעולם על השלמת בנייתו של הטלסקופ. בקרב המדענים היו אחדים שטענו שכל הסיפורים על עמק החד קרן, מקדשים מוזהבים ודמויי אדם מכונפים הם בלתי הגיוניים. עיתון הראלד הניו יורקי היה מן הבודדים שסבר כי אולי מדובר במתיחה ואף פרסם את הרהוריו. אולם, האזרח הפשוט חשב כי הראלד עושה זאת מתוך קנאה. כמובן, אף אחד לא יכול היה לאמת או להכחיש את הידיעות. כדי להשיג את תגובתו של הרשל צריך היה להפליג לדרום אפריקה, מסע בן כמה חודשים בתקופה ההיא.

ג'ון הרשל עצמו המשיך בדרום אפריקה את סדרת תצפיותיו, כשהוא לא מודע כמובן, למהומה שהתחוללה בקצה השני של העולם. חודשים ספורים לאחר שנודעה הפרשה, אמריקני מלונג איילנד בשם כיילב וויקס הגיע לקייפטאון, בכדי לקחת עימו בחזרה ג'ירפות לגן החיות של ניו יורק. בבית המלון פגש את הרשל והראה לו את גיליונות העיתון. ב-3 ביוני 1836 ביקרו אצל הרשל, צ'ארלס דארו'ין ורוברט פיצרוי, מפקד הספינה "ביגל". הרשל סיפר להם שלא חדל לצחוק שעות ארוכות לאחר שנודע לו על המהתלה, וכיצד תגובת הציבור לידיעות הבדויות בידרה את רוחו. הוא שב לאנגליה בשנת 1838. את תצפיותיו המרובות פרסם הרשל רק בשנת 1847. אף אחת מהן לא עסקה בירח.

לקריאת הרשימה המלאה בבלוג רשימות מן התיבה הלבנה

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.