המחזאית ענת גוב: "להופיע מעבר לקו הירוק – עבורי זה כמו חילול שבת"

המחזאית ענת גוב, מחותמות מכתב יוצרי התיאטרון שהודיעו כי יסרבו להופיע בהיכל התרבות באריאל, אמרה כי מבחינתה להופיע מעבר לקו הירוק זה כמו חילול שבת. "אנחנו לא חיילים ואנחנו לא מקבלים פקודות לכן זו לא סרבנות", אמרה גוב בדיון מיוחד של ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת שנערך אתמול בעקבות מכתב אנשי התיאטרון.

"אני מסכימה שיש פה את המילה סירוב, אבל זה כמו לסרב לעשות בייביסיטינג לנכדה שלי. חרמות זה בכלל לא בטרמינולוגיה שלנו. חרם זו מילה דתית, יהודית – אנחנו לא עושים חרם על אף אדם אין כאן חרם, אין לנו שום דבר נגד תושבי אריאל. מדובר במעבר על הקו הירוק. יכול לבוא היום שחקן ולהגיד 'אני לא מופיע ביום שישי כי אני שומר שבת' – הוא לא יפוטר, יכבדו אותו. אתם יכולים להבין שעבורי זה כמו חילול שבת? האם אתם יכולים להבין שזה אותו כאב שגורם לכם חילול שבת?".

כשנשאלה גוב – אשר על מחזותיה נמנים "החברות הכי טובות" ו"ליזיסטרטה 2000" – לגבי השימוש בתקציבי מדינה, ענתה המחזאית כי "גם המדינה מסבסדת המון דברים שהם לא לטעמי. אתם לא עושים לנו שום טובה, כל מדינה מסבסדת את התרבות והיא חותרת נגד הממסד ומראה את העוולות. זה התפקיד שלה".

בסיכום הדיון הודיעה ועדת החינוך כי היא מוקיעה ומגנה בחריפות את החרם, וקראה לאמנים לחזור בהם ממחאתם. ברוב של שבעה קולות מול מתנגד אחד, דב חנין, קבעה הוועדה כי השימוש בחרם על-ידי עובדים במוסד ציבורי הנתמך על-ידי המדינה, גם אם מדובר באמנים, הוא פסול מיסודו ומערער את היכולת לקיים חברה אזרחית מתוקנת.

מוקדם יותר השבוע, בפינתו "אמש בתיאטרון" בעיתון "הארץ", הציע מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ דרך מקורית להתמודד עם התגובות החריפות על מכתב האמנים שקרא לתיאטראות שלא להופיע באריאל.

הנדלזלץ כתב על שתי הצגות שראה בתיאטרון בית-ליסין – "נדל"ן" ו"הפי-אנד" – שהיו גרועות עד כדי כך, שהוא ממליץ להעלותן בהיכל התרבות של אריאל. "קשה לענות על השאלה אם התיאטרון היה טורח להעלותן אלמלא נכתבה האחת על-ידי איש התקשורת רוני קובן, והשנייה על-ידי עדו נתניהו, אחיהם של", כתב הנדלזלץ. בסיום רשימתו הוסיף: "אם ליוצרים ולשחקנים אין בעיה עם זה, אלה שתי הצגות מצוינות להציג בהיכל התרבות החדש באריאל".

בתחילת השבוע התברר כי חלק משחקני התיאטרון שחתמו על מכתב האמנים לא מצליחים לעמוד בלחץ, ומתחילים להתקפל. השחקנים דרור קרן, אלון דהן, עירית קפלן, מיכה סלקטר ואולה שור – הסירו את תמיכתם מהמכתב או הסתייגו ממנו.

היטיבה לתמצת את המצב חנה בית הלחמי:

"כפי שציינה מנהלת כח אדם של אחד התיאטראות בראיון טלביזיוני הערב – "כל חוזה עם כל שחקן ייבדק לגופו". והמבין יבין. מדינת ישראל, בה חיים אומנים מהיד לפה ובסכנה מתמדת של התרוששות מוחלטת, מצאו שוב את מי להשתיק ובאילו שיטות: אין לחם, אין מרד. בסופו של דבר, את מחיר האינטגריטי הפגום של התיאטראות הגדולים בישראל, ישלמו השחקנים. תמיד. זה קצת מזכיר לי את מדיניות המיזוג בבתי כלא קשים בארה"ב – האסירים לבושים קצר, קיץ וחורף, והטמפרטורה תמיד נמוכה, כי קור מוריד את המוטיבציה לאלימות. ביבי נתניהו וראשי התיאטראות בונים על כך שרעב, יעשה לשחקנים את אותו הדבר. והם צודקים – הנה, כמה שחקנים כבר חזרו בהם".

מנגד, זוכים השחקנים הסרבנים לתמיכה מצד יוצרים ויוצרות שאינם מתחום התיאטרון, בדמות עצומת הזדהות חדשה, תחת הכותרת "ההצגה אינה חייבת להימשך". בין החותמים על העצומה נמנים הסופרים עמוס עוז, א.ב. יהושע, דויד גרוסמן, סמי מיכאל, כליל זיסאפל ונילי לנדסמן, האמנים חתני פרס ישראל דני קרוון ודוד טרטקובר, הקולנוענים דורון צברי, חגי לוי ורני בלייר והשחקנים אורלי זילברשץ בנאי, אבשלום פולק וחלי גולדנברג.

כך או כך, תושבי אריאל כבר נענשו.

קריאה נוספת:

תיאטרון בובות – גדעון לוי

ברכט באריאל – עפרי אילני

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew