אמנות, אמת ופוליטיקה

קטע מתוך הנאום שנשא המחזאי וסרבן המצפון הרולד פינטר לרגל קבלת פרס נובל לספרות בשנת 2005.

ארצות הברית תמכה במשטר הרודנות של סוֹמוזָה בניקרגואה מעל ארבעים שנה. אנשי ניקרגואה, בהנהגת הסנדיניסטים, הפילו את המשטר העריץ הזה ב-1979, מהפכה עממית עוצרת נשימה.

הסנדיניסטים היו רחוקים משלמוּת. גם הם נהגו במידה לא מעטה של שחצנות, והפילוסופיה הפוליטית שלהם הכילה לא מעט יסודות סותרים. אבל הם היו נבונים, רציונליים ותרבותיים. הם שמו להם למטרה לכונן חברה יציבה, הוגנת, פלורליסטית. עונש המוות בוטל. מאות אלפי איכרים מוכי רעב שבו לחיים. ליותר מ-100 אלף משפחות ניתנה הזכות להחזיק באדמות. נבנו אלפיים בתי ספר. מסע הסברה מרשים במיוחד למען לימוד קרוא וכתוב צמצם את האנאלפביתיות במדינה לכדי פחות משביעית האוכלוסייה. הוכרז חינוך חינם. הוקמו שירותי רפואה חינם. תמותת תינוקות הצטמצמה בשליש. הפּוֹליוֹ הובס כליל.

ארצות הברית הוקיעה את ההישגים האלה כחתרנות מרקסיסטית/לניניסטית. בעיני הממשל של ארצות הברית התבצעה שם דוגמה מסוכנת. אם יוּתר לניקרגואה לקיים נורמות בסיסיות של צדק חברתי וכלכלי, אם יותר לה להעלות את רמת השירותים הרפואיים והחינוך ולהשיג אחדות חברתית וכבוד עצמי לאומי, הרי מדינות שכנות ישאלו אותן שאלות ויעשו דברים דומים. באותם ימים ניכרה כמובן התנגדות עזה למצב הקיים באל סלבדוֹר.

דיברתי קודם על "מסכת שקרים" הסובבת אותנו. נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן, נהג לתאר את ניקרגואה כ"מרתף עינויים טוטליטרי". תיאור זה היה מקובל בדרך כלל על התקשורת, לא כל שכן על הממשלה הבריטית, כהערה מדויקת והוגנת. אך לאמיתו של דבר לא הייתה כל עדות לקיומן של יחידות חיסול תחת הממשל הסנדיניסטי. לא הייתה כל עדות לעינויים. לא הייתה כל עדות לאלימות צבאית שיטתית או רשמית. אנשי דת לא נרצחו בניקרגואה. למעשה, שלושה אנשי דת שימשו כשרים בממשלה, שני כמרים ישועים ומיסיונר מארינוֹלי. מרתפי העינויים הטוטליטריים נמצאו למעשה בקרבת מקום, באל סלבדור וגואטמלה השכנות. ארצות הברית הפילה את הממשלה הדמוקרטית הנבחרת של גואטמלה ב-1954, ועל פי ההערכה, למעלה מ-200 אלף בני אדם נפלו קורבן לעריצותן של הדיקטטורות הצבאיות ששלטו במדינה מאז.

שישה מבחירי הישועים בעולם נרצחו באכזריות באוניברסיטה של מרכז אמריקה בסן סלבדור ב-1989 בידי גדוד של חטיבת אלקאטל שאומן בפורט בֶּנינג, ג'ורג'יה, ארצות הברית. אותו אדם אמיץ לב ביותר, הארכיבישוף רוֹמֶרוֹ, נרצח בשעה שערך את המיסה. על פי ההערכה, 75 אלף בני אדם מתו. מדוע הרגו אותם? הרגו אותם מכיוון שהם האמינו שחיים טובים יותר אפשריים וניתנים להשגה. האמונה הזאת הגדירה אותם מיד כקומוניסטים. הם מתו מכיוון שהעזו לערער על המצב הקיים, הנוף האינסופי של עוני, מחלות, השפלה ודיכוי, שהיו מנת חלקם הבלעדית מיום לידתם.

ארצות הברית הפילה בסופו של דבר את השלטון הסנדיניסטי. לאחר כמה שנים והתנגדות לא מעטה, הצליחו לבסוף התנכלות כלכלית חסרת מעצורים ו-30 אלף הרוגים לשבור את רוחם של בני ניקרגואה. שוב היו אנשיה מותשים ומוכי עוני. בתי ההימורים שבו לפרוח בארץ. שירותי בריאות חינם וחינוך חינם פסקו. העסקים הגדולים שבו בגדול. ה"דמוקרטיה" ניצחה.

אבל ה"מדיניות" הזאת לא הוגבלה בשום פנים למרכז אמריקה בלבד. היא התבצעה ברחבי העולם כולו. לא היה לה סוף. וכאילו לא הייתה מעולם.

ארצות הברית טיפחה, ובמקרים רבים אף הולידה, כל משטר רודנות צבאי ימני בעולם מאז סוף מלחמת העולם השנייה. כוונתי לאינדונזיה, יוון, אורוגוואי, ברזיל, פרגוואי, האיטי, טורקיה, הפיליפינים, גואטמלה, אל סלבדור, וכמובן, צ'ילה. הזוועה שחוללה ארצות הברית בצ'ילה בשנת 1973 לעולם לא תכופר ולא תיסלח.

מאות אלפי מעשי הרג התרחשו בארצות הללו. האם התרחשו? והאם בכל המקרים אפשר לייחס אותם למדיניות החוץ של ארצות הברית? התשובה היא כן, הם התרחשו, ואפשר לייחס אותם למדיניות החוץ של ארצות הברית. אבל לא תוכלו לדעת זאת.

זה לא קרה מעולם. דבר לא קרה מעולם. אפילו בשעה שהדברים קרו, הם לא קרו. זה לא שינה דבר. לא היה בזה שום עניין. פשעיה של ארצות הברית היו שיטתיים, רצופים, מרושעים, חסרי חמלה, אבל רק מעטים דיברו עליהם. צריך לתת את הקרדיט הזה לאמריקה. היא הגיעה לרמות קליניות של תמרוני כוח ברחבי העולם בעוד היא מתחזה לחיל המשמר של הטוב העולמי. הצלחה מבריקה, אפילו שנונה, של פעולה היפנוטית.

אני מודיע לכם שארצות הברית היא ללא ספק ההצגה הכי מוצלחת בשטח. ככל שהיא אלימה, אדישה, שופעת בוז, חסרת חמלה, היא גם מבריקה ביותר. בתור סוכנת מכירות היא יחידה במינה, והסחורה המְּכִירה ביותר שלה היא אהבה עצמית. זה שילוב מנצח. הקשיבו לכל נשיאי ארצות הברית בטלוויזיה מבטאים את המילים "האומה האמריקאית", כמו למשל במשפט "אני אומר לאומה האמריקאית שהגיע הזמן להתפלל ולהגן על זכויותיה של האומה האמריקאית ואני מבקש מן האומה האמריקאית לתת אמון בנשיא שלה לקראת הפעולה שהוא עומד לבצע בשם האומה האמריקאית".

אסטרטגיה זוהרת ממש. השימוש בשפה נועד למעשה להשעות את המחשבה. המילים "האומה האמריקאית" מספקות כרית מרגיעה ולוטפת של ביטחון. לא צריך לחשוב. רק תתרווח לאחור על הכרית. הכרית אולי מחניקה את האינטליגנציה ואת החשיבה הביקורתית שלך, אבל היא כל כך נוחה ורוגעת. זה לא כולל כמובן את 40 מיליון האנשים החיים מתחת לקו העוני ואת שני מיליוני הגברים והנשים הכלואים בגוּלאג הרחב של בתי הכלא הפרוש על פני ארצות הברית.

ארצות הברית אינה מייחסת עוד חשיבות לקונפליקט בעצימות נמוכה. היא אינה רואה טעם עוד בשתיקה, או אפילו בערמומיות. היא פורשת את קלפיה על השולחן ללא חשש או משוא פנים. היא פשוט לא שמה על האו"ם, על החוק הבינלאומי, או על המחאה הביקורתית, אשר אותם היא רואה כחסרי אונים ולא רלוונטיים. ויש לה גם את הגְדי הפרטי שפועֶה ונשרך אחריה, קשור בחבל, הלוא היא בריטניה הגדולה, הכנועה והפתטית.

מה קרה לרגישות המוסרית שלנו? האם בכלל הייתה לנו כזאת אי פעם? מה פשר המילים הללו? האם הן מתייחסות למושג שכמעט ולא נמצא בשימוש בימינו – מצפון? מצפון שעניינו לא רק מעשינו שלנו, אלא לקיחת אחריות משותפת על מעשיהם של אחרים? כל זה מת ואיננו? הביטו על מפרץ גוונטאנמו. מאות אנשים עצורים ללא משפט למעלה משלוש שנים, ללא ייצוג משפטי או הליכים סדורים, עצורים מנהליים לתמיד. המתקן הבלתי חוקי בעליל הזה מופעל בהתרסה כנגד אמנת ז'נבה. הוא לא רק נסבל, אלא פועל תוך התעלמות כמעט מוחלטת מצד מה שקרוי "הקהילה הבינלאומית".

השערורייה הנפשעת הזאת מתבצעת על ידי מדינה המכריזה על עצמה "מנהיגת העולם החופשי". האם אנחנו זוכרים את אלה היושבים במפרץ גוונטאנמו? מה אומרת עליהם התקשורת? התקשורת נזכרת בהם מדי פעם – ידיעה קטנה בעמוד 6. הם הוטלו לשטח הפקר שממנו למעשה אולי לא יחזרו לעולם. ברגע זה רבים מהם שובתים רעב, מוזנים בכפייה, בכללם תושבים בריטיים. אין שום דבר מרגיע בהליכים האלה של הזנה בכפייה. לא סמי הרגעה, לא הרדמה. רק שפופרת תקועה לך באף ישר לתוך הגרון. אתה מקיא דם. זה עינוי. מה אמר על זה שר החוץ הבריטי? לא כלום.

למה לא? כי ארצות הברית אמרה: לבקר את התנהגותנו במפרץ גוונטאנמו הוא אקט בלתי ידידותי. אתם או איתנו או נגדנו. אז בְּלֵייר משתתק. הפלישה לעיראק הייתה מעשה שודדים, מעשה בוטה של טרור מדינה, המפגין זלזול מוחלט בעיקרון של חוק בינלאומי. הפלישה הייתה פעולה צבאית שרירותית שהתבצעה בהשראת סדרה של שקרים על גבי שקרים ותמרון גס של התקשורת ולפיכך של הציבור, מבצע שתכליתו הייתה לבצר את השליטה הצבאית והכלכלית האמריקאית במזרח התיכון במסווה – כמוצא אחרון, לאחר שכל ההצדקות האחרות כשלו בניסיון הצדקתן – של שחרור. הכרזה מעוררת פלצות של כוח צבאי הנושא באחריות למותם ולנכותם של אלפים על גבי אלפים של חפים מפשע.

תרגום הנאום לעברית לקוח מתוך הספר "אמנות, אמת ופוליטיקה" שראה אור בהוצאת רסלינג, בתרגומו ועריכתו של אברהם עוז.

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew