הכומר בילי והכנסייה של הפסקת קניות

"חינכו אותי שהגיהנום הוא שבעה אגמים של אש נצחית. אבל הגיהנום, הגיהנום האמיתי, הוא כאן ועכשיו", אומר המטיף בחליפה הלבנה, ומקהלת הגוספל שמאחוריו מתחילה להמהם תו נוגה. "האמינו לי, שברגע זה, אחיי ואחיותיי, אנחנו נאכלים על ידי הלהבות, נשרפים באש שאיננו מסוגלים לראות או לחוש, שנרשמת בתודעתנו רק כמעין חוסר סיפוק מפתה". הוא מתקרב לקצה הבמה, רוכן לקהל, ולוחש: "אתם מרגישים בזה, ילדיי? התחושה הזו שמשהו חסר? שמשהו חשוב לנו… אבד?".

שירת המקהלה מתעצמת. "חסר לנו אייפון חדש!", צועק המטיף, ופניו מאדימות באחת. "חסרה לנו טירת החלומות של ברבי! חסר לנו את הסבון שיעשה את פנינו צעירים! את הג'ינס שיעשה אותנו למקובלים! אנחנו תמיד במרחק של מוצר אחד מהאושר, ילדיי, ואנו נשרפים, נשרפים בכמיהה אל הקניה הזו!". מלמול נרגש עולה מהקהל: המטיף נופל אל ברכיו. "הצל אותי, כוח עליון, כי גם אני חטאתי!" הוא זועק, "גם אני התפתיתי למבצעי הנחות של עשרה דולר שנקנו בדמן של פועלות בנות שתיים-עשרה מבנגלדש, שפחות של וול-מארט! אבל גם אני עבד! הצל אותנו, כי כולנו עבדים – כולנו מכרנו את נשמתנו למיקי מאוס!".

הכירו את הכומר בילי טאלן, העומד בראש "הכנסייה של הפסקת הקניות", ואשר מטיף ומתריע זה כמעט שני עשורים מפני חזון אחרית הימים של תרבות הצריכה (Shopocalypse).