אני מסרב לשרת בצבא מצרים

מייקל נביל סנד (25), סרבן הגיוס הפציפיסטי הראשון במצרים, לא גויס עד כה מאחר שעסק בלימודי וטרינריה באוניברסיטה. כעת, משסיים את לימודיו, הוא נדרש להתחיל את שירותו הצבאי. להלן מכתב גלוי שהעלה לבלוג שלו באוקטובר 2010:

ביום שני, 18 באוקטובר, נמסר לי צו גיוס לצבא. אני אמור להתייצב בבסיס באזור מגורי ביום שישי, ומשם אועבר למכללת הקצינים בפאייד (איסמעיליה) לתקופת שירות חובה בת שלוש שנים.

בתקופה האחרונה חשבתי רבות על מה תהיה התגובה הראויה למצב אליו נקלעתי. אני פעיל פוליטי מאז שנת 2005, ותומך דרך קבע בזכויות וחירויות הפרט. התבטאתי אין ספור פעמים בכתב ובעל פה נגד המשטר הצבאי הנהוג במצרים מאז שנת 1952. ביקרתי גם את הלאומנות והפשיזם שהשתלטו על המדיניות המצרית מאז ועד היום.

הגנתי בחירוף נפש על זכות מצרים וישראל לחיות זו לצד זו בשלום, ועל סיום מצב העוינות ביניהן. לדעתי, ההטרדה השיטתית של ישראל על ידי המשטר המצרי היתה טעות, ובכלל זה מעורבות המיותרת של מצרים במלחמת 1948. ההתקפות של מצרים על זכותה של ישראל לנווט בחופשיות במים בינלאומיים אף הן היו טעות, וכך גם תמיכת המשטר המצרי בכוחות טרוריסטים שהפעילו אלימות כנגד אזרחי ישראל.

באפריל 2009 הקמתי את תנועת "לא לכפיית שירות צבאי" – התנועה הראשונה במצרים הפועלת למען עקרונות פציפיסטים, זכותם של אזרחי מצרים לסרב לשירות צבאי מטעמי מצפון, וקידום מערכת גיוס צבאי התנדבותית כתחליף לגיוס חובה.

חשבתי רבות והחלטתי כי אסרב לצו הגיוס ואשא בתוצאות הסירוב, יהיו אשר יהיו. זאת, למרות שאני יודע כי התוצאות יהיו קשות, היות שאני סרבן הגיוס הראשון במצרים מטעמי מצפון.

הסיבות להחלטתי הן רבות, וביניהן ניתן למנות –

אני פציפיסט, מתנגד לאחוז בנשק, ומתנגד להצטרף לשורות הצבא ונספחיו. הסכמה לגיוס תהיה בניגוד לצו מצפוני ולעקרונות שאני מאמין בהם. אינני מוכן לחתור תחת אמונותיי, יהיה המחיר אשר יהיה.

כמו כן, אינני מוכן להוות חייל שח-מט במירוץ החימוש והעימותים שותתי הדם באזור זה. אינני מוכן לאחוז בנשק נגד צעיר ישראלי שגויס אף הוא בכפייה. אינני מוכן להיות עוד מספר שהגנרלים ישחקו בו בעסקי המלחמה במזרח התיכון.

מעל לכל, אני מודע לכמות הפרסומים שממסדי הביון והצבא הוציאו נגדי בשנים האחרונות, וההאשמות שלהם נגדי בדבר היותי סוכן זר לכאורה. לאור כל הפרסומים הללו, אני חושש לחיי ולבטחוני במסגרת הכוחות המזוינים, במיוחד תחת הנסיבות הקיימות המונעות פיקוח על המתרחש בתוך שורות הממסד הצבאי, ולאור העובדה שבית הדין הצבאי אינו נייטרלי ומהווה חלק מאותו ממסד שמאשים אותי למעשה בחתרנות ובגידה.

לפיכך, בשל חשש לבטחוני האישי, אין לי מנוס אלא להסכים למאסר בן שנים ארוכות מאשר להסתכן בכך שיתנקשו בחיי במהלך שירותי הצבאי. כל זאת אין פירושו שאני משתמט או מתחמק משירותי הבטחון. אני מסרב לצו הגיוס, לא בורח ממנו.

אני גר באותה כתובת הרשומה בתעודת הזהות שלי, הכתובת ידועה למנהל הגיוס, לצבא ולשירותי הביון המצרי. כתובתי גם רשומה על מעטפות המכתבים ששלחתי לשר ההגנה, לראש הממשלה, שני ראשי הפרלמנט ולנשיא הרפובליקה מר חוסני מובארק. אינני חי במסתרים כך שהמשטרה יכולה לבוא ולעצור אותי בכל זמן שתחפוץ. אני מוכן לחלוטין להסגיר את עצמי כאשר יוצא נגדי צו מעצר.

כל רצוני הוא להודיע כי אני עדיין אזרח (על פי החוק המצרי). אדם הופך מאזרח לחייל רק לאחר שניתנת לו תעודת זיהוי צבאית, הוא מוסר אותה ליחידתו ולובש מדים. לא עשיתי אף אחד מהדברים הללו. אני כאן כדי לוודא שאשאר אזרח. לא הצטרפתי לצבא. לכן יש לי זכות לעמוד לדין בפני בית משפט אזרחי. כל ניסיון לתבוע אותי בבית דין צבאי מהווה הפרה של זכויותיי כאזרח.

כמו כן, אני מוודא כי מעמדי החוקי הוא נעדר כחוק מהצבא (לא נפקד), והנעדר אינו חייב בעונש מלבד כאשר הוא מתגייס, ואז הוא חייב בשירות צבאי של שנה נוספת. לפיכך, אין לצבא זכות לאסור אותי או לתבוע אותי על אי-גיוס במועד הגיוס שנקבע לי.

אני מודע לכך שהחלטתי טומנת בחובה מחיר כבד. אני אאבד את זכויותיי הפוליטיות לכל שאר חיי. לא אוכל לנסוע מחוץ למצרים למשך זמן רב. אתקשה למצוא תעסוקה, מכיוון שלא תהיה לי תעודת שחרור צבאית. ודאי גם אהיה מטרה להטרדות ממושכות מצד המשטרה. מעל הכל, יתכן מאוד שאשפט למאסר יותר מפעם אחת ולמשך תקופות ארוכות.

אך לחירות יש מחיר, ואני בן חורין. אינני מתנגד לשלם את המחיר עבור חירותי. עם קורבנות מסוג זה, נבנו דמוקרטיות גדולות באירופה ואמריקה. המחיר ששילמו פעילים אמריקאים שסירבו להתגייס לוייטנאם בשנות ה-70, ושנות המאסר שנגזרו עליהם, הובילו בסופו של דבר לנסיגת הכוחות האמריקאים מוייטנאם וסיום גיוס החובה בארה"ב. באירופה, פעילים הקריבו את היקר מכל, חלקם נהרגו ורבים אחרים נאסרו, כדי לעצור מקרי טבח אתני ביבשת.

כך גם המחיר ששילמו ישראלים פציפיסטים רבים, שישבו בכלא כדי שלא יצטרכו לאחוז בנשק נגדנו. הקורבן שלהם מחייב אותי, לכל הפחות, לנקוט בעמדה זהה ולסרב לאחוז בנשק נגדם. הנני חלק מתנועה של אנשים הבוחרים בשלום ומסרבים למלחמה ולשפיכות דמים.

בעמדה זו, אני שמח לנסות להוות נקודת מפנה היסטורית ביחס בין הצבא לאוכלוסיה האזרחית במצרים. כולי תקווה כי יום יבוא והצבא המצרי יחזור למקומו הראוי, ויפסיק להתערב בפוליטיקה, ואז מצרים תוכל להפוך למדינה אזרחית במלוא מובן המילה. מדינה שבה לצבא לא תהיה עוצמת-יתר כלפי אזרחים, ואשר בה ימוגרו המשפטים הצבאיים, הצנזורה של כוחות הבטחון על העיתונות ותפקידם בסכסוך האזורי ושימור המשטר הצבאי. מצרים אשר בה לא יהיה צורך באישורי נסיעה מכוחות הבטחון.

אני מייחל ליום שבו מצרים תהפוך למדינה חילונית ליברלית, המכבדת זכויות פרט, שלום, את זכות הבחירה של הפרט וערכי מקצוענות ומודרניות בהקמת צבא לאומי.

מייקל נביל סנד
20 אוקטובר 2010

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

מידע כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew