סוף חופש העיתונות

חופש העיתונות בישראל (או מה שנשאר ממנו) נמצא בסכנה גדולה. לא רק בגלל גל הפטריוטיזם העכור שחוסם את שדה הראייה, אלא גם בשל הצורך להזין ללא הרף את מפלצת החדשות המסחרית, שיתוף פעולה הולך וגובר מצד עיתונאים עם מנגנוני הספין של השלטון, ומסע ההפחדה של השב"כ ומערכת הבטחון. לכבוד יום חופש העיתונות העולמי אנו מתכבדים להביא לכם תמונת מצב לסיכום שנה נוספת של התדרדרות.

עדיין לא מחסלים עיתונאים. גדעון לוי פנה בחודש נובמבר לעמיתיו העיתונאים מעל דפי "הארץ" וקרא להם לערוך חשבון נפש לנוכח הסכנה לחופש העיתונות בישראל:

"עדיין לא מחסלים אצלנו עיתונאים, אבל יש כבר מי שמסיתים לכך ברמיזה; עדיין לא סותמים אצלנו פיות, אבל יש כבר מי שמטיפים לכך בגלוי. למרבה התדהמה יש אפילו בקרבנו, העיתונאים, מי שקוראים להצר את צעדינו, למנוע מאתנו להשמיע כל בת קול, גם זו החתרנית, גם זו של המיעוט. רבים מדי מעמיתינו אינם מבינים את תפקידם, מבלבלים בין יחצ"נות לעיתונות, בין תעמולה לאמת, בין פטריוטיות אמיתית שפירושה מילוי תפקידנו, לבין פטריוטיות מזויפת, שפירושה התייצבות בשירות התעמולה. הבית בוער, חברים, ויש מי שמוסיף קיסם למדורה מתוכו פנימה. מבחוץ עוברים חוקים מסוכנים, שבינתיים מכוונים נגד עמותות, ערבים ומיעוטים אחרים, אבל סופם שיפגעו גם בנו…"

משת"פים של הספין. שוקי טאוסיג כתב בשנה שעברה באתר העין השביעית על האופן שבו העיתונאים משתפים פעולה עם שיטת הספין של משרד ראש הממשלה, וכיצד הכתבים ממלאים בדייקנות אחרי הוראותיו של ניר חפץ, ראש מערך הדוברות של ראש הממשלה.

"האם הטכניקה של לשכת ראש הממשלה עובדת? האם היא משיגה תפוצה רחבה למסריה בלי שתצטרך להשיב לשאלות ובלי לקחת אחריות על העובדות? כן רבתי. עוזרת לכך במיוחד העובדה שכתבי האינטרנט – שבחלק מהמקרים הם גם כתבי העיתון המודפס – מחוייבים להזין ללא הרף את מפלצת המידע ומושווים תדיר על ידי עורכיהם לכתבים באתר המתחרה. וככל שהדברים אמורים ב"ישראל היום", עוזרת לכך גם העובדה שבישראל פועל כלי תקשורת מרכזי שנדמה שהדיווחים המדיניים שלו נכתבים בלשכת ראש הממשלה".

סוף עונת העיתונות. ובאותו עניין, עיתונאי אינטרנט לשעבר שביקש לשמור על עילום שם, כתב בקיץ שעבר על שקיעת מקצוע העיתונאי ככלל בישראל:

"באתי לעיתונות עם המון מוטיבציה, ועל כך יכולים להעיד כמה מהעורכים שלי. התאמצתי כדי שטקסטים שלי יקבלו חשיפה נאותה. הרגשתי שאני חלק מקבוצה של אנשים שהינף העט שלהם יכול לתקן עוולות ולעצב דעת קהל… אולם כל האמביציות נעלמו. לאן? למרות שגדולים וטובים ממני מקטרים על מצב התעשייה הזו, אני עדיין תוהה לפעמים אם זה אני או הם. אני נוטה להאמין שהבעיה היא גדולה ממני. העלייה של העיתונות המקוונת, הזולה, הקצרנית, היחצ”נית, היא חלק מתהליך השקיעה של מקצוע העיתונות בכלל ואולי של כל שוק התעסוקה של ישראל הסוציאליסטית לשעבר".

איך להפוך לפרשן בתקשורת? (הפוגה קומית). "להקפיד להיות ציני, להתייחס לכל אירוע פוליטי בתור מרוץ סוסים, להתעלם מכל הסוגיות האמיתיות, להצמיד לכל אחד סטריאוטיפ ולעולם לא להודות בטעות". מדריך מקוצר מבית היוצר של הקריקטוריסט ואמן האנימציה האמריקאי מרק פיורי.

מפחדים מהטייקונים. איתמר כהן קיבץ בסתיו האחרון מבחר ציטוטים של העיתונאים הבכירים בישראל אשר מודים: אנחנו מפחדים מהטייקונים.

"בכלי תקשורת מרכזיים בארץ העיתונאים לא חופשיים להביע את דעתם, כתבותיהם מצונזרות או נמחקות, ואין סיכוי שימתחו ביקורת על הבעלים או אפילו על חבריהם של הבעלים" (עמנואל רוזן, בראיון ל"הארץ").

"אם היה מדובר בשר בכיר ולא בבורוביצ'ים, ספק אם היינו כה מהססים… היום כמעט יותר קשה לעיתונאי לשבח פוליטיקאי מאשר למתוח עליו ביקורת. אנשי העסקים מקבלים יחס אחר. מפנק הרבה יותר. אני לא יכול לספור כמה כתבות יחצ"נות קראתי על נוחי דנקנר, אודי אנג'ל ושלמה נחמה… לנוחי דנקנר לא היינו מעזים לעולם לעשות מה שעשינו לעמיר פרץ" (רביב דרוקר, בבלוג שלו).

"הגבול בין סאטירה לבידור מטושטש. לועגים לאולמרט ואחר כך אומרים, הנה, עשינו סאטירה, אנחנו חכמים על חזקים. חזקים הם התקשורת ובעלי ההון שמממנים אותה, אבל עליהם מדלגים, עוד לא ראיתי תוכנית קומית בה יורדים על נוחי דנקנר, למרות שהוא משפיע על חיי יותר מדליה איציק. דנקנר איננו טרף קל, לא כמו הפוליטיקאים הנרמסים בטלוויזיה והם נושכים שפתיים בשתיקה (יוסי קליין, "הארץ").

שב"כ שלום. לא רק מבעלי ההון חוששים העיתונאים בישראל. גם השב"כ הולך ומהדק את טבעת החנק סביב צוואר העיתונאים. "עיתונאים חיים בפחד מתמיד מהשב"כ", התוודה באחרונה רונן ברגמן (שיש הגורסים כי הוא לא ממש עיתונאי). וזה עוד בלי להזכיר את אורי בלאו. יוסי גורביץ כתב באוקטובר על מלחמתו של דובר צה"ל בחופש העיתונות. אין מה לומר – המצב עגום.

"מר ליברמן, זה מעצר אזרחי". ובכל זאת, רצינו לסיים בנימה אופטימית. קצת נחת הביא לנו העיתונאי האירי דיוויד קרונין, אשר ניסה בחודש פברואר לבצע מעצר אזרחי של שר החוץ אביגדור ליברמן במהלך מסיבת עיתונאים של שרי החוץ של האיחוד האירופי.

קרונין, פרשן בעיתון הבריטי "גרדיאן" וכתב סוכנות הידיעות IPS, פנה אל ליברמן בזמן שזה התארגן למסיבת עיתונאים בתום פגישת שרי החוץ האירופים בבריסל, הודיע לו כי מדובר במעצר אזרחי באשמת פשע אפרטהייד, וביקש ממנו להתלוות אליו לתחנת המשטרה הקרובה. אנשי האבטחה מיהרו לגרור את קרונין אל מחוץ לאולם.

[hana-flv-player
video="http://s3cdl.castup.net/server12/434/978/97847503-95.flv"
width="500"
height="350"
clicktarget="_blank"
player="5"
autoplay="false"
loop="false"
autorewind="true"
skin="mejs-wmp"
/]

קרונין, אשר תעודת העיתונאי שלו נשללה ממנו בעקבות המקרה, התייחס למחרת לסיבות לניסיונו לעצור את ליברמן בראיון לתחנת הטלוויזיה EUX.TV. "הייתי רוצה לשאול את רשויות האיחוד האירופי: 'מה בדיוק עשיתי לא בסדר?'. נשיא הנציבות האירופית, חוסה מנואל ברוסו, במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בשנת 2011, הגדיר את חופש העיתונות כערך מקודש. לדעתי, חופש עיתונות חייב לכלול בתוכו את החופש של עיתונאים להחזיק בדעות ולהביע אותן. מה שעשיתי אתמול היה בראש ובראשונה להביע דעה. אם להביע דעה נחשב למעשה בלתי חוקי באיחוד האירופי, זה מעיד על מצב הדמוקרטיה באיחוד האירופי", אמר קרונין בראיון.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.