החזית לשחרור בעלי-החיים: מי, מה ולמה?

אסתכן ואצהיר מראש כי אין ולו תנועה אחת לשינוי חברתי אשר הצליחה ללא "המרכיב המיליטריסטי". הממשלה האמריקאית לא שקדה ברצינות ראויה על עיגון זכויות האזרח בחקיקה עד שלא החלו מפגינים שחורים לפנות לאלימות. בשנות השלושים, היה על מאבקי העובדים בארצות הברית להיהפך להתנגשויות אלימות טרם הניבו פירות כלשהם. ב-1850, משנואשו משינוי בדרכים הממוסדות והבלתי-אלימות, החלו מתנגדי העבדות הלבנים לעודד וליזום פעולות חבלה במטעים ושחרור עבדים. האם באמת ניתן לומר שכל זה היה שגוי?

בהתייחסותו להוצאה להורג של ג'ון בראון, כתב הוגה הדעות הנרי דוד ת'ורו, "על פי תורתו הייחודית של ג'ון בראון, לכל אדם הזכות המוחלטת להתערב ולפעול נגד בעל-עבדים על מנת להציל עבד. אני בהסכמה מלאה איתו". והיה זה הנשיא ג'ון קנדי שאמר כי "מי שעושים את המהפכה הלא-אלימה לבלתי אפשרית, הופכים את המהפכה האלימה לבלתי-נמנעת". מי רוצים להיקלע למאבקים? לא מי שמוצאים עצמם בסופו של דבר נאבקים. כל מה שהם רוצים הוא שינוי, אולם החברה שלנו שאננה, והחברה שלנו איטית, והנוחות שלה חשובה לה מכדי שתקשיב ותשתנה מיוזמתה. למעשה, החברה האנושית זקוקה לאנשים שיידחפו אותה בכוח אל עבר העתיד.

מובן שיש הבדל בין אלימות נגד רכוש ואלימות כלפי בני-אדם. החזית לשחרור בעלי-חיים לא תפגע בעכבר, אך גם לא תהסס לשרוף בניין עד היסוד. כל הקבלה בין שתי הפעולות הללו חושפת דרגת סגידה לרכוש ההופכת אותו, למעשה, למקודש. צורת החשיבה הזו, כאשר מותחים אותה עד גבולותיה הטבעיים, מובילה שוטרים לירות למוות במי שלוקחים מוצרים מחנויות.

אנשים מלומדים מתכננים אולי את המהפכות, אולם מי שנאלצים להוציאן אל הפועל הם עבריינים. במורד כל מאבק חברתי ממתין שלב בו חוק מסוים, שעד אז כובד תוך הסתייגויות וללא מחשבה מרובה, מופר וננטש מאחור. כיום, הפרתם של חוקים המתפקדים כשכבת הגנה מיוחדת (ולדעתי מנוגדת לחוקת ארה"ב) סביב מי שעוסקים בניצול בעלי-חיים – הגנה הפוטרת אותם מלנהוג בכבוד ובצורה מתורבתת בבעלי-חיים שבידיהם – מתקבלת עדיין בחוסר הבנה ובחוסר אהדה.

אי-הציות מפחיד אותנו. ואולם בצדק העיר כריסטיאן ביי, מחבר הספר אי-ציות אזרחי, כי "הנטייה השכיחה כל כך להירתע מעצם המונח אי-ציות, בחברה המתגאה דווקא בחירויות שלה, מהווה מדד לדרגת החסינות לשינוי חברתי אמיתי אליה הצליחה המערכת הסוציו-אקונומית והפוליטית בארה"ב להגיע".

כיום, עומדת מולנו שאלת הפרתם של חוקים המעניקים הגנה מיוחדת למשעבדי בעלי-חיים, כפי שעמדה בעבר גם מול מי שעמלו לשחרורם של עבדים אחרים, עבדים אנושיים, מן השלשלאות שאנו רואים כיום על פילים בקרקסים, ומן הניצול שכיום מאפיין את חייהם של קופים וחולדות במעבדות. מובן שאנו יכולים לקוות שהשינוי יגיע בדרכי-נועם – אך לא כך יהיה. כפי שפרדריק דאגלס אמר, "הכוח אינו מוותר על דבר ללא מאבק. הוא מעולם לא עשה כן ולעולם לא יעשה זאת".

כאשר מחנה ריכוז פעיל או מעבדת ניסויים מוצתים ונשרפים עד היסוד, מדובר אכן בפעולה אלימה; אולם כאשר משאירים אותם לעמוד על כנם, האם אין זו פעולה אלימה אף יותר? בתוך לול תעשייתי, 30,000 עופות מוכנסים בכוח אל ארגזים דחוסים, תוך שבירת כנפיהם, כל שישה עד שמונה שבועות; לאחר מכן הם מושלכים, כמו שקים, על גבי משאיות, מובלים בכביש המהיר בחום הלוהט או בקור המקפיא, נתלים מרגליהם, ובעודם מתנגדים כמיטב יכולתם, בהלה בליבם ובעיניהם, גרונם משוסף. האם אין לראות בלולים המתועשים את מחנות הריכוז של ימינו? – או שמא חדלנו להאמין כי אין זה צודק להפוך את מי שאיננו מזדהים עמו לקורבן, לנרדף ולמושא ללעג? האם נתקומם לנוכח שריפתו או הריסתו של לול מתועש – או לנוכח עצם קיומו? איזו מבין שתי הגישות טומנת בחובה מידת אלימות גדולה יותר?

כאשר רכוש כלשהו מהווה אמצעי או בסיס לאלימות, האין זה מן ראוי להרסו?

עלינו לשאול את עצמנו מדוע קיים כלל צורך בחזית לשחרור בעלי-החיים. הסיבה, ללא ספק, נעוצה בכך שישנם מי שתחושת הדחיפות שעוברת בהם לנוכח ייסוריו והריגתו של האחר, אינה מניחה להם להמתין מספר עשורים עד בואו של השינוי המיוחל. ייתכן ותחושת הכאב שלהם עזה וחדה יותר מכאבם של אלו מאתנו אשר בוכים, אשר מודעים לכך שהמצב אינו צודק, אך ממשיכים לפעול בערוציה המקובלים של חברה נצלנית (ערוצים שכל תכליתם להנציח את הניצול), מתוך תקווה ש"יום יבוא" ודברים ייראו אחרת.

ואולי קיומה של החזית לשחרור בעלי-החיים אינו אלא תוצר של שאננות, של נחת. ככלות הכל, לו הייתה ההידברות הבלתי-אלימה-בעליל אופציה יעילה באמת, לא היה לחזית מה לעשות, והיא הייתה נשארת מחוסרת עבודה. לכן, כאשר למעלה ממאה שנים של כתיבת מכתבים מנומסים אינן מצליחות לחולל שינוי מהותי כלשהו, האם נגנה את מי שחשים צורך לנסות דרכים תקיפות יותר, או שמא את מי שסירבו, ומסרבים עדיין, להשתנות?

כמה מאתנו היו מסתפקים במכתבים למערכת ובהסברה מאופקת לו היו קרובי משפחתנו נחטפים מאתנו, נכלאים ומעונים? האם היינו מתרווחים בכורסאותינו בזמן שאחיותינו היו מאולצות לשתות כימיקלים וחומרי חמצון? ובכן, אחיותיהם של אחרים מאולצות, ברגעים אלה ממש, לשתות חומרי חמצון. אנו יודעים זאת, ועדיין ממשיכים לשבת כאן. האם נגנה את פעילי החזית לשחרור בעלי-חיים על נכונותם לקום ולנסות לשים לזה סוף?

באירופה, החזית לשחרור בעלי-חיים היא גוף רחב, ופעיליה עשויים ללא חת. אנשים הולכים לבית הסוהר אם כך נדרש מהם. הם מבינים זאת כבר מראשית הדרך; זה אינו מפתיע אותם. הם אינם מתלוננים ואינם מבקשים הרבה אם שמם עולה בגורל. הם הולכים לכלא, לומדים, ממתינים ומהווים השראה מבפנים. הם יודעים כי מצבם טוב עשרות מונים מזה של בעלי-החיים עבורם הם נלחמים. רוד קורונדו, פעיל לשחרור בעלי-חיים ממוצא אינדיאני אשר בילה מספר שנים בבית סוהר פדרלי בארה"ב, בשקט ובכבוד, מכנה אותם "לוחמים".

הלוחמים הללו הם שמהווים את אותה דקירה מבורכת ובלתי פוסקת בצלעותיהם של פעילי העמותות הממוסדות להגנת בעלי-החיים, כמו גם בצלעותיהם של מי שמנצלים בעלי-חיים. עצם קיומם הוא כתב-אישום נגד הדרך בה החברה שלנו משתנה; ייתכן והוא גם תקוותם הגדולה ביותר של בעלי-החיים.

תרגום מתוך הספר "Terrorists or Freedom Fighters".

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

תגובה אחת

  1. דולב
    מרץ 30, 2017

    https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10207740195437204&id=1062871467
    בבר אילן יש כאלה שחושבים שבע"ח בכלובים זה עניין לצחוק עליו… או ה"הקרבה" שלהם

    להגיב

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.