בדידותה של אמריקה הלטינית

(תרגום של דברים שאמר גבריאל גרסיה מרקס בטקס הענקת פרס נובל לספרות, 1982).

אנטוניו פיגפטה, נווט שליווה את מגלן במסעו הראשון מסביב לעולם כתב כשעבר באמריקה שלנו כרוניקה ריגורוסית אך נדמית להרפתקה מהדמיון. סיפר שראה חזירים עם טבור בכתף, ציפורים נטולי רגליים שמתרבים דרך גבם, ואחרים נטולי לשון ומקור בצורת כף. חיה עם ראש של פרד, גוף של גמל רגליים של צבי וצהלת סוס. שאת היליד הראשון שפגשו בפטגוניה העמידו מול מראה והענק המתלהם איבד את דעתו מול דמותו.

הכותבים של האינידיות היכו בנו עם עוד סיפורים שלא יסופרו. אל-דוראדו, ארצנו המדומה וכה נחשקת הופיעה במפות שנים ארוכות, מחליפה מיקום לפי דימיונם של הקרטוגרפים. בחיפוש אחרי מעיין הצעירות הנצחית רק 5 מה-600 שיצאו למשלחת מטורפת של אלוואר נונייס ראש-של-פרה הספרדי בצפון מקסיקו חזרו לאחר שאכלו אחד את השני. בזמן הקולוניה נמכרו תרנגולות שלבלביהן זהב. ההזייה הזו רדפה אותו עד לא מכבר, במאה הקודמת משלחת גרמנית בפנמה טענה כי אפשר לבנות רכבת בתנאי שהמסילות לא יהיו מברזל שלא נמצא ביבשת אלא מזהב שיש בשפע.

השחרור מהכיבוש הספרדי לא הצילה אותנו מהדמנציה. הגנרל סנטנה שהיה 3 פעמים הדיקטטור של מקסיקו קבר בהלוויה מפוארת את רגלו שאיבד במלחמת המאפים מול צרפת. גופתו של הגנרל מורנו, מונרך אבסולוטי באקואדור, הושארה באבל על מדיו בכיסאו. באל-סלבדור הגנרל הרננדס שרצח 30 אלף פועלי שדות המציא מטוטלת כדי למצוא רעל במזון וכיסה פנסי רחוב בנייר אדום כדי להילחם במגפות.

לפני 11 שנים, אחד המשוררים המפורסמים של תקופתנו, הצ'יליאני פבלו נרודה, האיר את החדר הזה במילותיו. במצפוניהם הטובים של אירופה, ולפעמים גם ברעים, הופיעו אז יותר מתמיד החדשות על רוחות הרפאים באמריקה הלטינית, המולדת העצומה של הגברים הרדופים והנשים ההיסטוריות, אשר עקשנותה האינסופית מבולבלת בטעות עם אגדות.

לא היה לנו רגע אחד של שלום. נשיא מבטיח מתבצר בארמונו הבוער נהרג כשהוא נלחם לבדו מול צבא שלם, ושני אסונות אוויריים חשודים, גבו את חייהם של אחר עם לב נדיב ושל זה שהחזיר על כנו את כבודו של עמו. בזמן הזה היו 5 מלחמות ו17 פוטשים, ועלה דיקטטור שטני שבשם אלוהים ביצע את הטיהור האתני הראשון של זמננו. בינתיים 20 מיליון ילדים לטינו אמריקאים מתו לפני שהגיעו לגיל שנתיים. ה"נעלמים" כתוצאה מדיכוי הם כמעט 120 אלף, זה כאילו לא ידענו היכן כל תושבי העיר אופסאלה. אינספור נשים ילדו בבתי הכלא בארגנטינה אך זהותם של ילדיהן עדיין נשללת מהם ונחטפו ע"י רשויות הצבא. רק כי לא רצו שהדברים ימשכו כך מתו 200 אלף נשים וגברים ביבשת ויותר מ-100 אלף מתו ב-3 ארצות קטנות במרכז אמריקה. מצי'לה ברחו מיליון אנשים, 10 אחוז מאוכלוסייתה. מאורגוואי אחד מחמישה. מלחמת האזרחים באל-סלבדור יוצרת פליט כל 20 דקות. מספר המגורשים באמריקה הלטינית גדול מאוכלוסייתה של נורווגיה.

אני מרשה לעצמי לחשוב שמציאות לא רגילה זו, ולא רק ביטוייה הספרותי, היא שזכתה לתשומת ליבה של האקדמיה השוודית. מציאות שהיא לא של נייר אלא חיה איתנו וקובעת בכל רגע את אינספור מתינו היומיומיים, ותומכת ביצירה בלתי נגמרת מלאת צער ויופי שהקולומביאני הנודד והנוסטלגי הזה בה הוא לא יותר מדמות מסומנת על ידי המזל. משוררים וקבצנים, מוזיקאים ונביאים, לוחמים ונוכלים, כל היצורים של מציאות בלתי מרוסנת היינו צריכים לבקש מעט מאד מהדמיון, כי האתגר הגדול ביותר עבורנו היה חוסר יכולתם של האמצעים הרגילים כדי לעשות את חיינו לכאלו שיאומנו. זה, חברים, הקשר, של הבדידות שלנו.

אם הקשיים הללו, שאת מהותם אנו חולקים, מפריעים לנו, זה מובן שהכישרונות הרציונליים בצד הזה של העולם, הנעלים בהתבוננות בתרבויות שלהם, אמורים להיות נטולי אמצעים כדי לפרש את שלנו. זה רק טבעי שהם מתעקשים על מדידה שלנו בקנה המידה שהם משתמשים בעצמם, שוכחים שפגעי החיים הם לא אותו הדבר לכולם, ושהמסע של הזהות שלנו מפרך ועקוב מדם בשבילנו כפי שהוא היה עבורם. הפרשנות של המציאות שלנו דרך תבניות לא שלנו, משמשת רק כדי לגרום לנו להיות פחות ופחות מוכרים, פחות ופחות חופשיים, יותר ויותר בודדים.

אני מאמין כי אותם אירופים הרואים את המציאות כהווייתה ונאבקים, גם כאן, לאנושות צודקת יותר טוב יעשו אם ישקלו את הדרך בה הם רואים אותנו. סולידריות עם החלומות שלנו לא גורמת לנו להרגיש פחות בודדים, כל עוד היא לא מתורגמת למעשים של תמיכה בלגיטימיות לעמים שמאמצים את האשליה של חיים משלהם בחלקת עולם.

אמריקה הלטינית לא רוצה, וגם אין לה סיבה, להיות חייל בלי רצון משלו; שמשאלת הלב של עצמאותנו תהפוך לשאיפה מערבית. הקידמה בניווט ומסעות שקיצרו מרחקים רבים כל כך באמריקות שלנו ובאירופה, נדמה כאילו הגדילו לעומת זאת את ריחוקנו התרבותי. למה המקוריות המיוחסות לנו בספרות לא מיוחסת לנו בשינוי חברתי? למה לא לחשוב שצדק חברתי שהאירופים המתקדמים מנסים ליישם בארצם יכול להיות גם מטרה לטינו-אמריקאית בשיטות שונות במציאות אחרת? לא: האלימות והכאב הלא נגמרים שלנו הם תוצאה של אי-צדק ולא מזימה שנהגתה רחוק מביתנו. אבל הרבה הוגי דעות אירופים האמינו כי גורל השונה מלחיות בחסדיהם של שני הבעלים הגדולים של העולם אינו אפשרי. זה, חברים, גודל הבדידות שלנו.

למרות זאת, מול הדיכוי, השוד והנטישה, תשובתנו היא החיים. לא המבולים או המכות, רעב או אסונות, גם לא מלחמות נצחיות הצליחו לצמצם את הפער בין החיים למוות.

ביום כמו היום, מורי וויליאם פוקנר אמר במקום הזה:"אני מסרב לקבל את סוף האדם". לא הייתי מרגיש ראוי לעמוד במקום הזה שהיה שלו, אם לא הייתי מודע לכך שהטרגדיה העצומה שהוא סרב להכיר בה לפני שלושים ושתיים שנים היא עכשיו, בפעם הראשונה מאז תחילת האנושות, לא יותר מאשר פשוט אפשרות מדעית. מתמודדים עם מציאות זו שבטח הייתה נראית כאוטופיה בכל זמן אחר, אנחנו, ממציאי הסיפורים, שמאמינים בהכל, מרגישים זכאים להאמין כי עדיין לא מאוחר להתחיל ביצירת האוטופיה הנגדית. אוטופיית חיים חדשה וסוחפת, בה אף אחד לא יוכל להחליט עבור אחר אפילו את צורת מותו, היכן שאהבה תהיה באמת אמיתית והאושר יהיה אפשרי, והיכן שהגזעיים שנידונו למאה שנים של בדידות סופסוף ולתמיד יזכו בהזדמנות שנייה על פני האדמה.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

עוד באותו עניין...
לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew
he_ILHebrew