ואהבתם את הגר

הנוסעים לא נתנו למטוס להמריא - הפליט לא גורש

כאשר אנשי רשות ההגירה של שבדיה ניסו לגרש מבקש מקלט כורדי בטיסה חזרה לאיראן, נכונה להם הפתעה: שאר נוסעי הטיסה החליטו למנוע מהמטוס להמריא.

חאדר חלאמר, איראני ממוצא כורדי שנמלט מאיראן בשנת 2012 בשל חשש לחייו עקב רדיפה פוליטית, התאחד עם אשתו ושני ילדיו הקטנים בשבדיה, שם הוכר מעמדו כפליט. עם זאת, בניגוד לאשתו וילדיו שזכו למעמד תושבות במדינה הסקנדינבית, בקשתו של חלאמר נדחתה מכיוון שהגיש אותה בזמן שכבר היה בשבדיה, בעוד שחוקי ההגירה במדינה מחייבים להגיש את הבקשה מחוץ לגבולות המדינה.

"יש חוק באיראן שקובע שכל מי שהשתתף במאבק מזוין נגד המשטר האיראני דינו מוות", אמר חלאמר כאשר נשאל מה עלול לקרות לו אם יישלח חזרה לאיראן. "אני נלחמתי כלוחם גרילה נגד המשטר האיראני במשך חמש שנים בצפון עיראק, והייתי חבר במפלגה הדמוקרטית הכורדית (KDP)".  

בעקבות דחיית בקשת המקלט של חלאמר, החליטו רשויות ההגירה כי חלאמר יגורש משבדיה חזר לאיראן. תאריך הגירוש נקבע ל-10 באפריל 2014, ובאותו יום אמור היה חלאמר להעלות לטיסה מעיירה אסטרסונד, עם תחנת ביניים בשטוקהולם, וטהרן כיעד סופי. ביום הגירוש המיועד, הגיע חלאמר לשדה התעופה שהוא מלווה בידידים ובני משפחה שחילקו לנוסעי הטיסה כרוזים עם סיפורו של חלאמר ובקשה לסייע לו.

חלאמר ואחד מילדיו

חלאמר ואחד מילדיו

לאחר שעלה למטוס, אחד מתומכיו של חלאמר קם על רגליו וקרא לשאר הנוסעים למנוע מהמטוס להמריא על ידי כך שיסרבו להיחגר בחגורות בטיחות. הנוסעים נענו לקריאתו, ועקב כך החליט קברניט המטוס שלא להמריא.

לאחר התקרית נלקח חלאמר למתקן מעצר למהגרים, ורשויות ההגירה הודיעו כי בכוונתם לדבוק בתוכנית לגרש אותו משבדיה. בתגובה, פתח חלאמר בשביתת רעב, ותומכיו השיקו מסע ציבורי למען שחרורו ממעצר ואיחודו מחדש עם משפחתו. הקמפיין נשא פרי והביא לעצירת הליכי הגירוש.

בלבול בין אתיופים לפליטים מאפריקה: יונפק טלאי מיוחד

בעקבות שורה של מקרים שאירעו לאחרונה שבהם פקחי רשות ההגירה עיכבו ואף עצרו אזרחים אתיופים לאחר שגרסו בטעות כי מדובר במהגרים אפריקאים, מתכוון משרד הפנים להנפיק למהגרים מאפריקה סממן מזהה מיוחד כדי למנוע הישנות של מקרי זיהוי מוטעה.

מקור במשרד הפנים אמר כי טרם הוחלט איך ייראה הסממן המזהה, אולם אחת האפשרויות היא כי יחולק טלאי מיוחד שאותו יתבקשו האפריקאים לענוד על דש הבגד. "אירעו מספר מקרים שבהם פקחים של רשות ההגירה עיכבו בטעות אזרחים אתיופים שלא נשאו עמם תעודת זהות או תעודה מזהה אחרת", אמר המקור, שביקש לשמור על עילום שם. "באחד המקרים אף עצרו הפקחים צעיר אתיופי בתחנה המרכזית הישנה בתל אביב, והוא נשלח יחד עם מסתננים מאריתריאה וסודן למתקן חולות".

הנה תיעוד של מקרה אחר בו עוכב בטעות אתיופי ישראלי אשר בבירור נראה נסער מכך. "לא קרה כלום, אתה שחור, זאת בדיקה שגרתית ובסמכות", אומר לו אחד השוטרים.

במשרד הפנים מודעים לכך שחיוב אפריקאים לענוד טלאי מזהה עלול לעורר הקשר שלילי בשל העובדה שיהודים חויבו בתקופת השואה לענוד טלאי צהוב על לבושם, ועל כן נשקלים גם פתרונות חלופיים כמו קעקוע מספר על זרועם, הוסיף המקור.

עם זאת, לדבריו, אם לא יימצא פתרון ישים אחר ואמנם יאומץ השימוש בטלאי, אין משמעות הדבר כי מדובר במדיניות גזענית של משרד הפנים. "תראה איזה רעש גדול היה סביב הערעור שהגישה המדינה לבית משפט בו רשמה רק את מספרי האסיר של מסתננים מאפריקה ולא את שמותיהם. ישר התחילו להשוות את זה לנאצים. אבל אין מה להשוות, ישראל היא מדינת חוק והכל נעשה כדין", סיכם המקור.

עצרו את גירוש הפליטים הדנים

יעל נצר, מתנדבת בארגון הסיוע לפליטים ומבקשי מקלט א.ס.ף, החליטה בשנת 2012 לנסות לאסוף חתימות נגד גירושם של 700 פליטים דנים שמבקשים מקלט בישראל. לא ידעתם שיש כאלה? אז זהו שאין. אבל מתברר שיש ישראלים שהאמינו לסיפור על קבוצה של דנים נרדפים המבקשים מקלט בארץ, ואפילו הסכימו לחתום על עצומה שקוראת למנוע את גירושם.

אחרי שחתמו על העצומה נגד גירוש הפליטים הדנים, נשאלו אותם האנשים אם הם מוכנים גם לחתום על עצומה נגד גירושם של 700 מבקשי מקלט מדרום סודאן. התגובות כמובן היו שונות לחלוטין.

מכתב מקהילת מבקשי המקלט לציבור הישראלי

לכבוד הציבור הישראלי,

בעקבות שינויים חסרי תקדים במדיניות כלפי מבקשי מקלט ופליטים אפריקאים בשבועות האחרונים, נאלצנו לנקוט בצעדים חריפים ולשבות מעבודתנו על מנת לחשוף את התסכול והפחד שלנו ולהבהיר שלא הגענו לכאן על מנת לעבוד אלא בחיפוש אחר הגנה ומקלט. מטרת השביתה שלנו אינה לפגוע במעסיקים שלנו או בלקוחות בתי העסק, אלא לגרום לציבור הישראלי להבין את מצוקתנו ולסייע לנו בפנייתנו לרשויות המדינה.

כ-50,000 מבקשי מקלט אפריקאים חיים בישראל. ברחנו מרדיפה פוליטית, שירות צבאי כפוי, דיקטטורה, מלחמות אזרחיות ורצח עם. במקום שממשלת ישראל תתייחס אלינו כפליטים, היא מתייחסת אלינו כאל פושעים.

ב-10 בדצמבר 2013, העבירה ממשלת ישראל תיקון ל"חוק למניעת הסתננות", בעקבות החלטת בית המשפט העליון אשר פסלה את התיקון הקודם לחוק. בית המשפט פסק כי החוק מהווה "פגיעה חמורה ובלתי מידתית בזכות לחירות אישית" וסותר את חוקי היסוד של מדינת ישראל.

התיקון החדש לחוק מאפשר כליאה של שנה אחת ולאחריה כליאה בלתי מוגבלת בזמן ללא משפט, במתקן שמדינת ישראל מכנה "פתוח", אך ראוי שיקרא כלא, "חולות", באזור מרוחק מריכוזי אוכלוסיה בנגב. חברנו ב"חולות" מנועים מעבודה ונדרשים להתייצב שלוש פעמים ביום, וכן לישון מידי לילה במתקן על מנת להגביל את תנועתם מחוץ לסביבה הקרובה.

"חולות" סגור בלילה. החוק מעניק לצוות במתקן את הסמכות לדרוש זיהוי, לחפש, למנוע כניסה, לעצור ולהרחיק את השוהים בו. אם השוהים עוברים על כללי המתקן "הפתוח", חשודים בכוונה לעבור על הכללים, או חשודים בסיכון שלום הציבור, ניתן להעבירם לכלא הסמוך סהרונים לתקופה של 3-12 חודשים.

פקחי רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול החלו לעצור ולעכב מאות מבקשי מקלט בתל אביב. בשבוע האחרון של דצמבר 2013, רשות האוכלוסין וההגירה כבר מסרה מאות אם לא אלפי "הוראות שהייה" המחייבות מאות ואולי אלפים מאיתנו להתייצב בחולות תוך 30 יום.

חרף הבטחות משרד הפנים כי משפחות לא יופרדו, עשרות גברים נשואים ואבות לילדים זומנו ל"חולות" על אף שברור שנשותיהם וילדיהם לא יוכלו להצטרף אליהם וייאלצו לנסות ולשרוד ללא אב מפרנס. חרדה מתפשטת בקרב קהילתנו. רשויות ההגירה מגבילות את האפשרות לחדש את אשרות השהייה ועל אף שאלפים מאיתנו עומדים בתור בפתחי משרדי הפנים ימים ולילות, איננו מצליחים לחדש את האשרות ואנו נותרים חשופים לאיום מעצר ואובדן מקום עבודתנו.

מצוקתם של תושבי שכונות דרום ת"א אינה נסתרת מעינינו. אנו חיים בקרבם, רואים את ההזנחה ברחובות, את הגידול הלא פרופורציונלי במספר התושבים בשטח כה קטן. אנו שומעים את צעקתם ומביעים תמיכה בדרישתם של התושבים הישראלים למימוש זכויותיהם הנפגעות כתוצאה ישירה ממדיניות הממשלה שהפקירה אותם ואותנו במהלך שנים וזרקה אותנו חסרי כל למאבק הישרדות. 

בשבועיים האחרונים, אלפים מאיתנו יצאו לרחובות בירושלים ובתל אביב בצעדות למען החירות ובמחאה כנגד מעצרים, כליאה וזלזול בזכויותנו כפליטים. בפניה נוספת לממשלת ישראל ולקהילה הבינלאומית, אנו מארגנים שביתה כללית שתחל ביום ראשון ה-5 בינואר 2014 כדי להפגין את חרדתנו בפני איום הכליאה והגירוש וליצור לחץ שישפיע על הממשלה לשנות את מדיניותה הבלתי אנושית.

במקום לכלוא ולגרש אותנו, ישראל צריכה לכבד את זכויות האדם הבסיסיות שלנו.

אנו קוראים לממשלת ישראל:

1.  לבטל את התיקון החדש לחוק למניעת הסתננות, להפסיק את המעצרים ולשחרר את כל מבקשי המקלט והפליטים מבתי הכלא

2.  לכבד את זכויותינו כפליטים, לרבות זכויות חברתיות ונגישות לשירותי רווחה ובריאות

3.  לבחון את כל בקשות המקלט באופן הוגן ושקוף

אנו מבקשים את תמיכתכם במאבקנו למען זכויותינו כפליטים.

בברכה,

קהילת מבקשי המקלט האפריקאים בישראל

הייתם פליטים פעם, תעזרו לנו

מה היית עושה לו הופקדת על שמירת גבול ישראל-מצרים, ובידיך היתה הסמכות להחליט האם לאפשר לפליטים סודאנים מחבל דרפור למצוא מקלט במדינת ישראל? יוסי עטיה ואיתמר רוז ערכו ניסוי בהשתתפות עוברי אורח בטיילת של בת ים.

רוצה להכיר פליט סודאני חתיך?

מוקד סיוע לעובדים זרים השיק פרויקט חדש בשם "בתים פתוחים" שמציע לקהל הרחב סיורים ומפגש אישי ובלתי אמצעי עם פליטים ופליטות שיפתחו דלת לבתים שלהם, לחיים שלהם ולסיפור שלהם.

אתם מוזמנים להגיע, לשמוע, לטעום, לחוות, לפגוש תרבות חדשה, לשוחח, לשאול שאלות ולהכיר.

 

הסיורים יתקיימו בימי שבת בבוקר בשכונת נווה שאנן בדרום ת"א. ההשתתפות לל‫א תשלום ‫אך מותנית בהרשמה מראש. ניתן להירשם באמצעות טופס או על ידי שליחת מייל לכתובת: [email protected]

צפון תל אביב תחילה

ח"כ מיכאל בן ארי ופעיל הימין איתמר בן גביר, מראשי המאבק כנגד העובדים הזרים השוהים בשכונות דרום תל אביב, החליטו לחשוף את הגזענות של תושבי צפון תל אביב בעזרת תרגיל מבריק. ב-12 ביוני 2011 הזמינו השניים על חשבונם 40 מהגרי עבודה אפריקאים לבריכת גורדון היוקרתית – אחד הסמלים הבולטים של צפון תל אביב הדשנה.

"גזענות זה דבר לא טוב", אמר בן גביר לאחר שאחד השומרים בבריכה ניסה למנוע את כניסת המהגרים האפריקאים בטענה כי אין להם בגדי ים. בן גביר גם מיהר לשלוף שק בגדי ים שנקנו מבעוד מועד, והחל לחלק אותם בחינם למהגרים. הוא אפילו נתן להם במתנה כדורי ים. "הציבור הזה שמגיע מאפריקה רוצה גם כן ליהנות מהחיים של צפון תל אביב. זה לא מכובד", הוסיף בן ארי על הסירוב הראשוני להכניס את המהגרים לבריכה.

בסופו של דבר הוכנסו כל המהגרים האפריקאים לבריכה, אולם המטרה הושגה. "המטרה שלנו היא להראות את הצביעות של התל אביבים, אנשים שכל הזמן רוצים לתת עוד ועוד זכויות לסודנים, אבל רוצים אותם עם הזכויות האלה רק בשכונות דרום העיר", סיכם בן ארי.

הכושים הביאו אליפות אירופה

עורך דין ברק כהן הגיע לחגיגות אוהדי מכבי תל אביב בכיכר רבין בעקבות זכיית קבוצת הכדורסל באליפות היורוליג, והניף שלט בו נכתב "הכושים של מכבי לכלא המסתננים" במחאה על כליאתם וגירושם של פליטים שהגיעו לישראל מאפריקה.

עמיר שיבי

עמיר שיבי

הצבעים האמיתיים של ישראל

"כשאני משווה את המצב בארץ למה שקרה בזמן השואה, הרבה פעמים אנשים אומרים לי: 'זה זילות של השואה, וזה עדיין לא ככה, אין פה מחנות השמדה'. אז אני אומרת: 'חכו. גם בגרמניה הנאצית לא ישר בנו מחנות השמדה. זה התחיל מהלך רוח כזה, ומרוב שהצביע עבור היטלר בבחירות'".

שיחה עם הציירת זויה צ'רקסקי. סרטון של דיוויד שין.

מהצד של הכלה

פליטים פלסטינים וסוריים שנמלטו מהמלחמה בסוריה מצאו דרך מקורית להגיע לשבדיה כדי לקבל מקלט מדיני: הם בדו מלבם חתונה, התלבשו בהתאם, ויצאו לדרך מתוך הנחה שאף שומר גבולות לא יתעקש לבדוק את מסמכי הכלה.

היוזמה נולדה לאחר שהמשורר הפלסטיני חאלד סולימאן אל-נאסירי, העיתונאי האיטלקי גבריאל דל גראנדה ובמאי הקולנוע האיטלקי אנטוניו אוגוגליארו, פגשו במילאנו חמישה פליטים פלסטינים וסוריים שנמלטו מזוועות המלחמה בסוריה, לאחר שהצליחו לחצות את הים התיכון בסירות רעועות בדרך לאי האיטלקי למפדוזה. השלושה החליטו לעזור לפליטים להשלים את מסעם צפונה, לשבדיה, שום יוכלו לבקש לקבל מקלט מדיני.

הרעיון היה פשוט. החבורה תתחפש למשפחתה של כלה בדרך לחתונה בתקווה שהדבר יסייע להם להגיע ליעדם. הסרט "מהצד של הכלה" עוקב אחרי המסע ההזוי שלהם ממילאנו לשטוקהולם בין ה-14 ל-18 בנובמבר 2013, ומציג סיפור של פעולה אמיצה של אי-ציות אזרחי ושל מציאות שעולה על כל דמיון. יוצריו השיקו קמפיין למימון עלות הפקתו באתר אינדיגוגו, וכך הם הציגו את הרקע ליצירת הסרט.

 

 "איזה שומר גבול יתעקש לבדוק את המסמכים של כלה בדרך לחתונה?" 

"הפעם הראשונה בה שאלנו את עצמנו את השאלה הזו היתה באחד מערבי סוף אוקטובר 2013. באותם ימים, אלפי פליטים שנמלטו מהמלחמה בסוריה הגיעו מדי יום למילאנו, לאחר שחצו את הים התיכון בסירות רעועות בדרך לאי האיטלקי למפדוזה, ומשם צפונה. שיכנו כמה מהם בביתנו ושמענו מפיהם עדויות ממקור ראשון על זוועות מלחמה וסירות טרופות. ואז, כעבור מספר ימים, הם היו ממשיכים בדרכם לכיוון צפון אירופה ושבדיה, תוך שהם משלמים סכומי עתק למבריחים מכיוון שלא היו להם מסמכי נסיעה. אבל סיפוריהם המשיכו ללוות אותנו, אז החלטנו לעשות משהו בעניין.

רעיון הכלה – שהיה תחילה לא יותר מבדיחה – התחיל לקרום עור וגידים. יחד עם עבדאללה, מנאר, אללה, מונה, אחמד ותנסים הוא הפך למציאות, כי כשפוגשים אנשים שיש להם את אותם החלומות והתקוות כמוך, אין דרך חזרה.

השכם בבוקר ה-14 בנובמבר 2013 נפגשנו מול התחנה המרכזית של מילאנו. היינו 23 אנשים: איטלקים, פלסטינים וסורים. לחלק מאיתנו היו מסמכי נסיעה חוקיים, ולחלקנו לא. אבל כולם היו לבושים לחתונה.

14 ימים חלפו מאז שהעלינו לראשונה את רעיון הכלה. העובדה שהצלחנו למצוא דמויות, לכתוב מתווה תסריט ולאסוף צוות צילום לסרט בתוך זמן כל כך קצר – וללא כסף – נראית עכשיו מדהימה, אפילו לנו. בפרק זמן זה גם הצלחנו לתכנן את המסע (השכרת רכב, החלטות היכן לבצע עצירות, לארגן מקומות לישון בהם, וכו') ולמצוא מעצבי שיער, עניבות, חולצות, חליפות, ומעל לכל, שמלת כלה, עבור חמש הדמויות שלנו שהגיעו היישר מלמפדוזה.

20,000 פליטים כבר מתו בים התיכון. זה חייב להיפסק. האנשים הללו לא נפלו קורבן לגורל או לסופות, אלא לחוקים. אי ציות אזרחי חייב להתחיל, ולכן הפכנו למשך שבוע למבריחים, וסייענו לחמישה פליטי מלחמה מסוריה להמשיך במסעם בתוך אירופה.

לאחר שהסרט הזה יעלה לאקרנים, יתכן שנעמוד בפני עונש של 15 שנות מאסר בגין סיוע לעבירה של הגירה בלתי חוקית. אנחנו מוכנים ליטול על עצמנו את הסיכון הזה מכיוון שאנחנו מכירים את הזוועות שמתרחשות בסוריה, ולסייע לאנשים להימלט ממרחץ הדמים גורם לנו להרגיש שאנחנו בצד הנכון.

הסיכון שלקחנו על עצמנו הוא מטורף. אבל אנחנו מאמינים שיש קהילה של אנשים באירופה וסביב הים התיכון שמקווים, כמונו, שיבוא יום שבו הים הזה יפסיק לבלוע חייהם את פליטים וישוב להיות ים של שלום, שבו כל אדם חופשי לנסוע לכל מקום ושבו בני אדם אינם נחלקים אותם לחוקיים ובלתי חוקיים".

המנון ילדי העובדים הזרים

צילום: אורן זיו, אקטיבסטילס

____________________________________________________________

אֲנַחְנוּ יְלָדִים עִם שְׂעַר צֶמֶר פְּלָדָה,
הָרֵי גַּעַשׁ בִּשְׁמוּרַת הָעַיִן
וְלָשׁוֹן הַנִּזְהֶרֶת מִלְּגַלְגֵּל סְלָעִים קָשִׁים
מֵהַשָּׂפָה שֶׁל הַתּוֹרָה.
אֲנַחְנוּ, שֶׁגָּדַלְנוּ בֵּין כִּתְמֵי הַמֶּלֶט שֶׁעַל חֻלְצַת אַבָּא
לְבֵין סְמַרְטוּטֵי סְפּוֹנְגָ'ה שֶׁל אִמָּא, שֶׁנִּקְּתָה לָכֶם
אֶת חַדְרֵי הַבַּיִת וְלָנוּ אֶת
חַדְרֵי הַלֵּב,
לֹא נִשְׁכַּח אַף פַּעַם אֵיךְ בַּשִּׁיר שֶׁל בְּיָאלִיק, שֶׁלִּמַּדְתֶּם
אוֹתָנוּ בַּגַּן, בָּכָה פֶּרַח שֶׁנֶּעֱקַר מֵהַגִּנָּה,
וְאֵיךְ צִיַּרְנוּ לִכְבוֹדוֹ מִמְחָטוֹת
שֶׁמָּחוּ מִגִּבְעוֹלוֹ אֶת טַל הַבֹּקֶר.
אָז, לֹא יָדַעְנוּ שֶׁאֵלֶּה יִהְיוּ
הַמִּמְחָטוֹת שֶׁלָּנוּ.

צילום: אקטיבסטילס

צילום: אקטיבסטילס

"אם אתם נכנסים לכלא אני מצטרף אליכם"

ראובן אברג'ל, ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים בישראל, מדבר אל אלפי מבקשי מקלט אפריקאים בגינת לוינסקי ב-7 בינואר 2014.

"אתם פליטים, לא אויבים של תושבי דרום תל אביב, גם הם פליטים שהגיעו מארצות ערב. האויב שלנו הוא ממשלת ישראל, גם אני פליט, אם אתם נכנסים לכלא אני מצטרף אליכם."

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew
he_ILHebrew