הדרך של מפקד טרבלינקה לצמחונות

העיתונאית גיטה סירני מראיית את פרנץ שטנגל בבית הכלא

לאחר מלחמת העולם השנייה הצליח מפקד מחנה ההשמדה טרבלינקה, פרנץ שטנגל, להימלט לברזיל. כעבור כעשרים שנה, הוא נלכד הודות למאמציו של צייד הנאצים שמעון ויזנטל, והוסגר לגרמניה. ב-22 בדצמבר 1970 נידון שטנגל למאסר עולם בגין חלקו בהשמדת 900 אלף יהודים בעת שהיה בטרבלינקה. כעבור חצי שנה הוא מת בכלא.

חודשים ספורים לפני מותו הוא רואיין בבית הכלא על ידי ההיסטוריונית והעיתונאית הבריטית גיטה סירני. תרגום של קטע מהשיחה, מתוך הספר "אל תוך האפילה" – Into That Darkness.

סירני: "האם יהיה זה נכון לומר שהתרגלת להשמדה בטרבלינקה?"

שטנגל: "למען האמת, אמנם התרגלתי לכך".

"בתוך ימים? שבועות? חודשים?"

"חודשים. חלפו חודשים בטרם יכולתי להביט להם בעיניים. הדחקתי את הכל באמצעות ניסיונות ליצור מקום מיוחד: גינות, מגורים חדשים, מטבחים חדשים, הכל חדש; חייטים, סנדלרים, ספרים, נגרים. היו מאות דרכים להסיח את הדעת מכך, ואני השתמשתי בכולן… מובן שמחשבות בכל זאת התעוררו. אולם הדחקתי אותן בכוח. התרכזתי כל כולי בעבודה, בעבודה ושוב בעבודה"

"האם יהיה זה נכון לומר שהגעת למצב שבו לא תפסת אותם עוד כבני אדם?"

"שנים אחר כך בברזיל, רכבת שבה נסעתי עצרה בקרבת בית מטבחיים. לשמע שאון הרכבת נדחקו הפרות אל גדר המכלאה ולטשו את עיניהן. הן היו סמוכות מאוד לחלוני, נדחקות זו אל זו, מתבוננות בי מבעד לגדר. אמרתי אז בלבי, 'הרי אלה המראות שאני נושא בזיכרוני מימי השירות במחנה בפולין; כך בדיוק התבוננו בי בני אדם – באותה מידה של אמון – רגע לפני ששולחו אל תאי הגזים… לאחר מכן שוב לא הייתי מסוגל לאכול בשר. העיניים הגדולות הללו… מתבוננות בי ולא יודעות כי הן כבר חשובות כמתות".

"אז בעצם לא הרגשת שהם היו בני אדם?"

"מטען, הם היו מטען".

"מתי לדעתך התחלת לראות בהם מטען? הרי סיפרת מוקדם יותר על היום שבו הגעת בראשונה לטרבלינקה, ועל החלחלה שחשת כאשר ראית גופות בכל מקום – אז הן לא היו מטען מבחינתך, הלא כן?"

"אני חושב שזה התחיל ביום שראיתי בראשונה את תאי הגזים בטרבלינקה. אני זוכר את מומחה תאי הגזים כריסטיאן וירט עומד שם, סמוך לבור מלא בגופות שכבר הפכו לכחולות-שחורות. לא היה שום קשר ביניהן לבני אדם, לא יכול היה להיות; זה היה גוש בשר מרקיב. וירט אמר, 'מה נעשה עם הפסולת הזו?'. אני חושב שבאופן לא מודע זה גרם לי להתחיל להתייחס אליהם בתור מטען…"

"היו שם כל כך הרבה ילדים, האם הם אי פעם הצליחו לגרום לך לחשוב על הילדים שלך, או על איך היית מרגיש לו היית אחד מהוריהם?"

"לא, מעולם לא חשבתי על הדברים כך. תראי, לעיתים נדירות ראיתי אותם כפרטים. זה תמיד היה בעיני גוש בשר גדול. לפעמים הייתי עומד ומביט בהם. אבל איך אסביר זאת – הם היו עירומים, דחוקים זה לזה, בורחים מפני אימת הצלפת שוט…"

"האם לא היית יכול לשנות זאת? במעמדך, האם לא יכולת לעצור את העירום, את השימוש בשוט, את האימה של מכלאות הבקר?".

"לא, לא, לא. זאת היתה המערכת. וירט המציא אותה. המערכת עבדה, ובגלל שהיא עבדה, אי אפשר היה לעצור אותה".

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

עוד באותו עניין...
Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.