המאבק נגד רודנות הוא אוניברסלי

ההתקוממות במצרים, משמעותה והשלכותיה דרך עיניהם של פילוסופים, פרשני תרבות ופעילי שטח. ראיונות עם הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק (שהוכתר זה מכבר בתור "אלביס של תיאוריית התרבות"), הבלשן והפילוסוף האנרכיסט נועם חומסקי, האינטלקטואל המוסלמי טארק רמדאן, ונידאל תחריר – חבר בקבוצה האנרכיסטית-קומוניסטית המצרית "דגל שחור".

סלבוי ז'יז'ק וטארק רמדאן מדברים על כוחה של התנגדות עממית, עתידה הפוליטי של מצרים וחלקה של ישראל באירועים האחרונים, בתוכנית של ערוץ אל-ג'זירה באנגלית.

סלבוי ז'יז'ק:

"לעיתים קרובות, בעידן הרב-תרבותיות הנוכחי שבו אנחנו נוטים לגלות חשדנות כלפי אוניברסליזם, אנחנו אוהבים לשמוע על כך שדמוקרטיה כפי שאנחנו מבינים אותה היא עניין מערבי ושצריך להבין שיש רב-תרבותיות. אבל בזמן שעקבתי אחרי האירועים במצרים והקשבתי לדברים שאמרו מפגינים, התרשמתי כי כל הדיבורים הללו על רב-תרבותיות הפכו ללא רלבנטים. בזמן שאנחנו נאבקים ברודן, כולנו הופכים לאוניברסליסטים. אנחנו מרגישים הזדהות זה עם זה. ככה בונים סולידריות אוניברסלית. לא על ידי שטויות כמו אונסק"ו וכבוד רב-תרבותי – אני מכבד את התרבות שלך ואתה את שלי – אלא דרך מאבק למען חירות. יש לנו כאן הוכחה חותכת לכך שחירות היא עניין אוניברסלי כמו גם הפרכה של הרעיון הציני לפיו ציבור מוסלמי מעדיף דיקטטורה דתית פונדמנטליסטית…

הציבור במדינות כמו טוניסיה ומצרים מוכיח במעשיו שהוא מבין יותר בדמוקרטיה מאשר מדינות המערב… מה שאנחנו רואים בטלוויזיה זה הטיעון הטוב ביותר נגד כל השטויות האלה על התנגשות ציביליזציות וכדומה. ברגע שנלחמים נגד רודנות יש סולידריות, ואין התנגשות ציביליזציות…

לנוכח כל מסע ההפחדה בארה"ב מפני עלייתו של איסלאם דתי קיצוני – האמריקאים צריכים קודם כל לבדוק את עצמם. קראתי איפה שהוא שלמעלה משליש מהציבור בארה"ב מאמין בשטן, ברוחות רפאים וכו'. כך שלא נראה לי שלארה"ב יש זכות לדבר על תמימות של הציבור המוסלמי. אם תלך לדרום ארה"ב, תגלה שהמצב שם גרוע יותר מאשר בחלק מהכפרים באפגניסטן.

באשר לפחדים של ישראל, שעכשיו האחים המוסלמים יעלו לשלטון ותהיה מלחמה עם מצרים וכו': הישראלים צריכים להיות מודאגים ממשהו אחר, וזה גם הדבר המדכא ביותר לגבי ההתפתחויות האחרונות בישראל. אני זוכר שלפני עשר שנים ביקרתי בישראל, והחברים הליברלים שלי שם אמרו – 'טוב נהגנו שלא בצדק כלפי הפלסטינים, אבל אנחנו חשופים כל הזמן להתקפות טרור, אז אנחנו לא יכולים לנהל משא ומתן עכשיו. קודם שהפלסטינים יפסיקו לבצע פעולות טרור'. אבל עכשיו זה נפסק. בגדה המערבית כבר חמש שנים אין מה שנהוג לכנות טרור. ומה קרה? ישראל גונבת לפלסטינים את האדמות שלהם עוד יותר מהר".

טארק רמדאן:

"במדינות המערב, אנחנו תומכים בעקרונות דמוקרטים רק כאשר הדבר נוח לנו, ולא נאמנים לעקרונות שלנו עצמנו. אם אנחנו רציניים ביחס לאוניברסליות של עקרונות הדמוקרטיה החירות והשוויון, עלינו לתמוך כעת בעם במצרים… וכיצד ניתן להסביר את העובדה שאנחנו מדברים על זכויות אדם וזכויות נשים, ובמקביל ממשיכה ארה"ב לתמוך במשטר בערב הסעודית מבלי לומר דבר על מה שמתרחש שם. זאת צביעות".

הראיון של ז'יז'ק ורמדאן בערוץ אל-ג'זירה:

נידאל תחריר – חבר בקבוצה האנרכיסטית-קומוניסטית המצרית "דגל שחור" –  מדבר על קומונת כיכר תחריר, על התקווה הטמונה בוועדות העממיות השכונתיות שהתארגנו במצרים ועל התנועה האנרכיסטית במצרים. הראיון פורסם באתר הפדרציה האנרכיסטית-קומוניסטית של צפון מזרח ארה"ב וקנדה. ניתן גם להאזין להקלטה של הראיון פה.

"כאשר מובארכ החליט להסיג את המשטרה מהרחובות, לשחרר אסירים מבתי כלא ולשסות את הבריונים שלו במפגינים – המטרה היתה לעורר פחד אצל הציבור מפני מעשי ביזה וחוסר יציבות במדינה… בתגובה אנשים התארגנו ב'ועדות עממיות' ששמרו על כל שכונה ושכונה…

מובארכ מרגיש כמו קיסר רומא נירון ורוצה לשרוף את מצרים לפני הדחתו, ומנסה לגרום לאנשים להאמין שמשטרו הוא שם נרדף ליציבות ובטחון. במובן זה הוא הצליח מכיוון שנוצרה ברית לאומית קדושה נגד מפגיני כיכר תחריר ו'קומונת תחריר'. אנשים רבים, במיוחד בני המעמד הבינוני, טוענים כעת כי יש לסיים את ההפגנות מכיוון שמצרים נשרפת ומתחילה להיות בעיה של רעב, אבל זה לא נכון כלל – זאת סתם הגזמה. בכל מהפכה יש קשיים ומובארכ משתמש בפחד וטרור כדי להרוויח זמן…

אם המהפכה תצליח, מהפכנים מערביים יצטרכו ליצור סולידריות עם עמיתיהם במצרים לקראת התוקפנות הצפויה מצד ארה"ב וישראל. אם המהפכה תיכשל, צפוי טבח של כל המהפכנים המצרים…

התנועה האנרכיסטית במצרים אינה גדולה. אפשר למצוא אנרכיסטים אבל זאת עדיין לא מגמה נרחבת. האנרכיסטים במצרים הצטרפו הן להפגנות והן לוועדות העממיות שמגנות על השכונות מפני בריונים. האנרכיסטים במצרים תולים תקווה מסוימת בוועדות הללו. בעלי הברית של האנרכיסטים במצרים הם המרקסיסטים, כמובן. אנחנו לא בתקופה של ויכוחים אידיאולוגיים – כל השמאל קורא לאחדות ואז לא מתווכחים על שום דבר. האנרכיסטים במצרים הם חלק מהשמאל המצרי.

אין יותר מדי מהפכנים אנטי-קפיטליסטים בקהיר. הקומוניסטים, השמאל הדמוקרטי והטרוצקיסטים העלו מספר דרישות לגבי שינויים בחוקה של מצרים וקיום בחירות חדשות. אבל אנחנו – בתור אנרכיסטים שמתנגדים הן להון והן למדינה – מנסים לוודא שהוועדות העממיות שהוקמו כדי לשמור על הביטחון ברחובות ילכו ויתחזקו, בניסיון להפוך אותן למועצות של ממש".

הבלשן והפילוסוף האנרכיסט נועם חומסקי דיבר בראיון לתוכנית Democracy Now על הנוהל הקבוע של ארה"ב במקרים של התקוממות עממית נגד רודנים הזוכים לתמיכתה.

"ארה"ב, עד כה, פועלת על פי הנוהל הקבוע, כמו במקרים של רודנים דוגמת מרקוס, דובליה, צ'אושסקו וסוהרטו, שכולם זכו לתמיכה גדולה מצד ארה"ב ובריטניה. הנוהל הוא לתמוך בהם כל עוד הדבר אפשרי; ואז, כאשר הדבר הופך לבלתי אפשרי – בדרך כלל כאשר הצבא מעביר את נאמנותו – לבצע סיבוב של 180 מעלות, ולטעון כי תמכת בעם לכל אורך הדרך, למחוק את העבר, ואז לפעול כדי להשיב את המערכת ישנה תחת שמות חדשים".

הנשיא אובמה עצמו תמיד מאוד תמך במובארכ. שווה לזכור כי בדרכו לנאום המפורסם שלו בקהיר, שאמור היה להיות נאום של פיוס עם העולם הערבי, נשאל אובמה על ידי עיתונאי – אשר חושב זה היה כתב של BBC – האם בכוונתו להתייחס בדבריו לשלטון הרודני של מובארכ. תשובתו של אובמה היתה לא, אינני מתכוון להתייחס לכך. הוא אמר: 'אני לא אוהב להדביק תוויות לאנשים. מובארכ הוא איש טוב. הוא עשה דברים טובים. הוא שמר על יציבות. אנחנו נמשיך לתמוך בו. הוא ידיד'. מדובר באחד הדיקטטורים האכזריים ביותר באזור, וקשה להבין איך אחרי זה מישהו עוד היה מסוגל להתייחס ברצינות למשהו שאובמה אומר בענייני זכויות אדם. ארה"ב היא התומכת החשובה, החזקה והעקבית ביותר במשטר המצרי… וכמובן גם ישראל. מכל מדינות האזור, ישראל וסעודיה הביעו את התמיכה הגדולה ביותר בשלטון מובארכ. למעשה, ישראל זעמה על כך שאובמה אינו נוקט בעמדה תומכת יותר בידידה מובארכ.

זאת ההתקוממות האזורית המדהימה ביותר שאני מסוגל לזכור… איש לא יודע לאן הדברים יובילו. הבעיות שעמן המפגינים מנסים להתמודד הן בעלות שורשים עמוקים, ולא ייפתרו בקלות. יש עוני עצום, דיכוי, והיעדר דמוקרטיה ופיתוח. מצרים ומדינות אחרות באזור עברו תקופה נאו-ליברלית, שהביאה לצמיחה כלכלית על הנייר, אבל גם לתוצאות הרגילות האחרות: ריכוז גבוה של עושר, עונשי עצום וחוסר שביעות רצון בקרב מרבית האוכלוסיה".

שני קטעי הראיון עם נועם חומסקי בתוכנית Democracy Now:

אוהבים את הכל שקרים

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} donation plus {fee_amount} to help cover fees.

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

איך היית רוצה להגיב

להגיב

*