חומת הבושה

ראשית כל, 'אין לשפוט ספר על פי הכריכה שלו"… הכותרת אך ורק מרמזת על הבושה שאתה, קורא יקר, (אולי) תשליך עלי מכיוון שעשיתי משהו גס רוח עד כדי כך שמגיע לי להישרף בגיהנום. אני יודעת שתיבת הדואר שלי תכף תתמלא שוב באיומים וכעס – אז לכל האנשים שמקלידים כרגע את זעמם, חסכו לעצמכם את המאמץ. אני אפילו לא פותחת אותם.

אחרי ההסתבכות שלי במצרים, ידעתי שאני רוצה למתוח אפילו יותר את גבולות הדת והפוליטיקה. להפיל את החומות שנבנו בניסיון לשלוט איכשהו בכל הנשמות שנודדות על הכוכב הזה. במילים אחרות, רציתי להציג את הדת האישית שלי בעולם שבו חירות הופכת למוצר מותרות.

חירות זו, הפעם, נלכדה בעדשתו של הצלם מתיאס למברכט בטיול בן שלושה ימים ברחבי ישראל. מתל אביב לירושלים, לים המלח וחזרה.

אני לא יודעת אם זה היה צירוף מקרים, אבל בדיוק ביום שבו הגענו לירושלים נפתחה שגרירות ארה"ב בעיר, וישראל חגגה 70 שנים להכרזת העצמאות. ובזמן שבירושלים חגגו, אני נהניתי משמש אחר הצהריים על הגג – במה שהיתה סדרת הצילומים האחרונה של הטיול.

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew