למה אני בעד חרם על ישראל

ישראל, כך נדמה, היא אלופת העולם בחרמות. חרם תיירות נגד טורקיה, חרם על אמנים שלא שירתו בצה"ל, חרם אמנים על אריאל, חרם חרדי נגד רשת רבוע כחול וחרם חילוני על מוצרים עם תו כשרות של בד"ץ. היו לנו חרמי צרכנים על רשת קסטרו בשל מוצרי פרווה, נגד רמדיה עקב תחליפי חלב פגומים ועל חברות הסלולר בגלל העלאת מחירים. אפילו בהלכה היהודית מכירים בחרם צרכנים כאמצעי למנוע הפקעת מחירים.

לא רק זה את זה אנחנו מחרימים. החרמנו את הדלאי לאמה מחשש לתגובת סין, את ממשלת חמאס שנבחרה באופן דמוקרטי, ואפילו את מחשב אייפד של אפל. החרמנו את איקאה במחאה על דיווח עיתון שבדי לפיו צה"ל סחר באיברים (שהתברר בהמשך כנכון), את האינטלקטואל המשפיע ביותר בעולם ואת הליצן המפורסם ביותר בספרד. שלא לדבר על החרם המפואר ביותר שלנו – האיסור להכניס צעצועים, ממתקים וכלי נגינה לרצועת עזה.

כמובן שאנחנו לא לבד בעניין החרמות. חרם הוא דרך מקובלת לקידום מטרות בכל רחבי העולם. חרם על מוצרים בריטיים שיזם מהטמה גנדי סייע לשחרור הודו מהשלטון הבריטי, וחרם האוטובוסים של מונטגומרי אלבמה שאותו הוביל מרטין לותר קינג סייע לקידום שוויון זכויות של שחורים בארה"ב. חרם צרכנים אמריקאי על מוצרי בריטניה שהגיע לשיאו במסיבת התה של בוסטון הביא לעצמאות ארה"ב, חרם על חברת נייקי אילץ אותה לתת את הדעת לתנאי העבודה האיומים במפעליה, וחרם תרבותי-כלכלי-אקדמי על דרום אפריקה תרם לסיום שלטון האפרטהייד.

לכן מה גדולה היתה הפתעתי כאשר ועדת החוקה של הכנסת אישרה הצעת חוק האוסרת הטלת חרם על ישראל, ומטילה קנסות ועונשים על ישראלים הקוראים לחרם כזה. זכותי להחרים את מי שאני רוצה. אני לא חייב למשטר שום דבר. לא רוצים להשתתף בחרם? לא צריך. אבל אי אפשר למנוע מבן אדם להחרים.

אך אני לא הסיפור כאן. הסיפור האמיתי הוא המוסר הכפול שלנו ביחס לחרם הפלסטיני על ישראל. תמיד שואלים אצלנו, "למה אין פלסטינים שמתנגדים לאלימות?" או "איפה מרטין לותר קינג או מהטמה גנדי הפלסטיני שיוביל מאבק לא-אלים נגד הכיבוש?". אז הנה הם פה. פלסטינים שמעדיפים לקדם חרם כלכלי-תרבותי על פני מאבק מזוין. אבל אפילו את חרם הצרכנים הפלסטיני על סחורות מההתנחלויות מיהרו אצלנו להכתיר בתור "פעולת איבה".

מוסר כפול זה – שאינו מבדיל בין מחאה אלימה לבלתי אלימה – דוחק את הפלסטינים למאבק מזוין. עבד אל עזיז אל-רנטיסי – לימים מראשי החמאס – נעצר בפעם הראשונה בשנת 1983, כאשר ניסה לארגן ברצועת עזה מרד נגד תשלום מסים למינהל האזרחי. מוברק עוואד, חלוץ המאבק הבלתי-אלים בשטחים ומייסד "המרכז הפלסטיני ללימודי אי-אלימות" במזרח ירושלים, גורש מישראל בשנת 1987. בסוף אותה שנה פרצה האינתיפאדה הראשונה, וכל השאר הוא היסטוריה.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

מידע כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

עוד באותו עניין...
לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew