לא אלך

יונתן פולק בהפגנה בבילעין, 2005. צילום: תומר אפלבאום

פורסם במקור בעיתון הארץ ב-12 ביוני 2019

בבית משפט השלום בירושלים יחל היום משפטם של שניים מחברי ושלי, בגין תקיפתם לכאורה של שוטרים וחיילים בהפגנות בבלעין, נבי סאלח ונעלין. מדובר במשפט חריג, מפני שאף על פי שמדובר באישום פלילי, לא המדינה היא שהגישה את כתב האישום. עמותת סוכני החרש הימנית "עד כאן", יחד עם שלושה חיילים ושוטרי מג"ב לשעבר שאיתרה, השתמשה בהליך משפטי אזוטרי בשם "קובלנה פלילית" כדי לתבוע. למרות איום המעצר הכרוך באי־הגעה לדיון, אין לי כוונה להתייצב.

מתברר, שבנסיבות מסוימות רשאי כמעט כל אחד להגיש כתב אישום. חוק סדר הדין הפלילי מגביל את הסעיפים שניתן להגיש עליהם כתב אישום פרטי מסוג זה לכמה עבירות בודדות, בהן תקיפה. אולם תקיפה של שוטרים או חיילים, סוכניה של המדינה, הן עבירות נפרדות בספר החוקים הישראלי, ואינן נכללות בסעיפים אלו. לכן היה על הרשויות לדחות אותו על הסף. אין צורך להרחיב על סוג המדינות שבהן נוהג המשטר להשתמש בארגוני ימין לצורך רדיפה אחר דיסידנטים. ברור גם כי ישראל היא בדיוק מדינה מהסוג הזה.

אולם אלו הם פלפולים משפטיים שאינם רלוונטיים. לא אלך לבית המשפט, כי אינספור מחברי למאבק נמצאים במאסר, מעצר או מעצר מינהלי, ללא כל הליך הוגן, מאחר שהם פלסטינים. כאשר הם נאשמים בעבירות זהות, גם אם בוצעו באותו מקום בדיוק, באותו זמן ובאותן נסיבות, לא מזמינים אותם בנחת לדיון בבית משפט השלום. אליהם המדינה תשלח את כוחותיה המזוינים בחשכת הליל, ואלה יעצרו אותם באלימות, תחת איום רובה; הם ייאלצו לחכות עד 96 שעות לפני שיראו שופט, וכשכבר יזכו לכך, יהיה זה קצין צבא במדים – בדיוק כמו התובע במשפטם. הם יישפטו על פי החוק הצבאי, שבו הדין המרבי על רוב העבירות על הסדר הציבורי – לדוגמה ארגון תהלוכה ללא רישיון – הוא עשר שנות מאסר. דינם ייגזר לאחר הרשעה, במערכת שבה פחות מרבע אדם מכל מאה משיג זיכוי.

לא אלך. לא מפני שאני מדמה את עצמי כקורבן של הימין המשתולל, או כקורבנם של המתנחלים, בתפקיד הנבלים המרושעים באגדת הילדים על הליברליות הישראלית. לא אלך מפני שמחצית מהאוכלוסייה שבשליטת ישראל מצויה במעמד של אזרחים סוג ב' (פלסטינים אזרחי ישראל), או במעמד של נתינים חסרי כל זכות דמוקרטית בסיסית (פלסטינים תושבי עזה והגדה). למרות המנגנונים הביורוקרטיים שנועדו להסוות זאת, מתקיים משטר אחד בין הים לנהר, ואם בחלקו מתנהלת דיקטטורה צבאית, יש לראות את כולו ככזה.

זו אינה הפעם הראשונה שאני עומד למשפט, ולא הפעם הראשונה שבה הפעילות מושא כתב האישום התרחשה בשטחים, אך היום אינני מוכן עוד לשתף פעולה. השופט, בית משפט השלום, בג"ץ – כל אלה אינם שונים מבתי המשפט הצבאיים, ומקציני הצבא המשמשים בהם שופטים במדים. כולם, כאצבעות שונות ביד אחת, אינם לגיטימיים, מתוקף עיסוקם בהכשרת הקולוניאליזם הישראלי ובהכשלת ההתנגדות לו.

לא אלך היום לבית המשפט. כשם שאנו מנסים בימים אלו, בניגוד לחוק, להפריע לדחפורים שבונים התנחלות חדשה על אדמות הכפר ראס כרכר, כך עלינו להפסיק לשתף פעולה עם האפרטהייד הישראלי, מעצם קבלת הלגיטימיות של שלטון החוק בישראל וההשתתפות בהעמדת הפנים הדמוקרטית. לא אלך.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

Click on a tab to select how you'd like to leave your comment

להגיב

*

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.