האלימות היא ההומניזם של המדוכאים

צילום: אורן זיו

"אי-האלימות היא פריבילגיה של עשירים. היא דרכם של אלה שאינם זקוקים לאלימות כדי לקדם את עצמם. אסור להתעלם מהאלימות הגדולה והכבושה שנמצאת גם באי-האלימות. גם שקט תעשייתי יכול להיות אלימות. משכנתא זו אלימות. העובדה שיש בני נוער שיכולים ללכת לחוגים ואחרים שלא היא אלימות. (האב של הנער שהולך לפסיכולוג הוא מנהל או בעל המפעל שבו עובד האב של הנער שלא יכול ללכת לפסיכולוג.)

אי-אלימות היא נקודת מבטם של אלה שההיסטוריה פינקה אותם. לדעתי, זו עזות מצח להשיא עצות למי שסבלו ממנה. הבחירה בדרך הפעולה היא הפריבילגיה האחרונה שנותרת לחלשים. זכותם לבחור בדרכו של מהטמה גנדי, אך גם בזו של פרנץ פנון שטען כי האלימות היא ההומניזם של המדוכאים".

קטע מתוך ביקורת ספרים שכתב בעז נוימן על ספרו של אינטלקטואל צרפתי ז'אק סמלן, "אי-האלימות, כפי שהסברתי לבנותי".

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew