בגידת הרשויות: איך מתעלמים מחטיפת אלפי ילדים מהוריהם?

פרשת חטיפת ילדי תימן, בלקן ומזרח, נעדרת כמעט לחלוטין מהשיח התרבותי והאקדמי בישראל – במה שניתן להגדיר רק כבגידת הרשויות.

"יחסית לעוצמה, להיקף של הפרשה, ולחוויה הקשה שלה, אנחנו לא רואים לפרשה כמעט ייצוגים בשיח התרבותי", אמר חוקר הפולקלור ד"ר עמוס נוי בראיון לטלוויזיה החברתית. "אני יכול לחשוב רק בשנות ה-90 על הרומן 'רצח בדרך בית לחם' של בתיה גור, ואת הסרט 'צדק מוחלט' של ארנון צדוק, ולפני שלוש, ארבע שנים את הרומן 'גלבי', של איריס אליה כהן, ולא הרבה יותר".

אחת ההצגות היחידות בנושא היא "המקום ינחם אתכם", יצירתה של מאיה בואנוס שעלתה לאחרונה על במת תיאטרון תמונע. "אף לא מילה אחת שנאמרת במהלך ההצגה היא שלי", הסבירה בואנוס, שביססה את כל המחזה על אירועים אמיתיים. "אני בעצם לקחתי את חומרי הארכיון ודיווחים שאני מצאתי".

"הגוף העצום הזה של המדינה, על הטנקים, ועל הטייסים, ועל החיילים, ועל הנשק. מי שיכתוב שיר קטן שלא ימצא חן בעיני המשטר, המשטר יפחד ממנו. לתרבות ולאומנות יש כוח עצום. מתי המדינה תרצה להכיר בזה? כשהיא תבין שחוסר ההכרה בזה הופכת אותה ללא לגיטימית, ולמאוסה", אמר המשורר שלומי חתוכה, ממייסדי עמותת עמר"ם.

"האקדמיה מבחינתי היא שותפה לפשע. האקדמיה לא חקרה את הנושה הזה. עכשיו, תחשוב על זה רגע: 70 שנה, אלפי הורים מספרים שחטפו להם ילדים. היית מצפה שזה יקרה, זה לא קרה פה, זה מטורף. עדיין לא ראינו דוקטורט אחד. אני עדיין מחכה לזה", הוסיף חתוכה.

עוד באותו עניין...

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew