שיחות לילה


הוא אומר שהבעיה של התנועה בארץ היא שהשאיפות שלנו לשנות את הגרף הם פתאטיות וכשהשאיפות הן פתאטיות כך גם המאבק.

שהמאבק של x
הוא היחידי שמעורר השראה בעיניו כי הוא מערער את המערכת כולה אבל משאיר המון סימני שאלה.

אני מתבצרת. היא לא פתאטית כי זה לא גרף זה חיים שלמים. אבל אני יודעת שאני גם קצת משקרת לעצמי .. מוסיפה: כי הוא מאמין. הוא מאמין שהוא יכול ליצור את העולם הדמיוני הזה. אני לא. אני איבדתי אמון באנושות ולכן כל מה שאני מבקשת זה שיעברו מדף בסופר.

הוא מסתכל ואומר שזה לא נכון שאין בי אמונה.
כל כך הרבה אמרו לי את זה.. אני כבר מוכנה עם התשובה. זה שאני פועלת לא אומר שיש לי אמונה. אני פועלת למרות לא בגלל.

הוא לא קונה את זה.

את הרגשת סולידריות ישראלית פלסטינית בחברון שעוואד מרח קרם נגד שיזוף על פניי, ראיתי אותה בבית המשפט מסבירה שהסטירה שנתנה לתובע הצבאי היא קודם כל אקט של אהבה לנרימן.

ראיתי את העולם כולו בעיניים של עז ואת האפשרות לחיים משותפים עם מינים ביולוגים אחרים שצללתי לצידם.
ראיתי אנרכיזים מבעד לחלון שבור של kfc
בפראג וכשהחזקתי את היד לאשה שפרקסה לידי בתא המעצר.

ניצוצות של זיכרון שהלב זוכר גם כשהראש כבר מזמן לא מאמין.

ראיתי את כל זה. רגעים של עולם אחר. אני יודעת בלב שלי שזה אפשרי.
אני שונאת שהוא צודק.

זו הטרגדיה שלנו הוא מסכם.. זה אפשרי אני והוא יודעים את זה. הרגשנו את זה בכל תא בגוף .
ואנחנו יודעים שזה לעולם לא יקרה.

מהי אמונה?

עוד באותו עניין...

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew