חיי כשמועה

פורסם במקור בבלוג מר נפש באתר תפוז.

אני כמעט ולא זז מהבית. יש לי קלאוסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים כמו אבו-כביר, מועדונים מפוצצים מאנשים, חדרי-מיון, מעליות…) ויש לי אגורפוביה (פחד ממקומות פתוחים וגם פחד קהל – כמו הפגנות בכיכר, שפת-הים, תורים בקופת-חולים, בדרך לקופה בתיאטרון, בבתי-קולנוע, בתחנות אוטובוסים, במשרד הפנים) ואני סובל מוְרטיגו (פחד גבהים ואצלי גם 'פחד נמוכים' ואימת הכסא ליד החלון במטוסים, וכל משרד שנמצא מקומה שלישית ומעלה). ויש לי קסנופוביה. שנאת-זרים… אולי בגלל שרוב הנוכחים זרים לי, או הם זרים שמתחזים לחברים ששואלים "זוכר אותי?". ואני מגיב ב"לא!!" מיזנתרופי (שנאת אנשים). אבל הוא מתעקש: "שכבנו מיטה ליד מיטה בכלא 6", ואז הוא מצהיר חגיגית: "אני מושיק. מושיק ארליך!!".

אולי יש לי 'אלצהיימר נעורים', אבל אני מחליט לשגע אותו: "ואני יואל שץ מסיירת פיטנגו". והוא בתדהמה: "אתה לא אסי דיין??" ואני בחיוך: "אתה לא הראשון שחושב שאני אסי המפורסם, בנו של זה שהיה בלי עין שעכשיו הוא רחוב שמחבר את התקווה ליד אליהו". והוא: "אבל ראיתי אותך ב'חדשות הבידור'… מסומם, מגמגם עם היד הרועדת… אתה חייב להיות אסי". ואני מתריס את האגו-טריפ שלי: "רוב הצברים המיתולוגיים דומים לאסי דיין, אבל שלא כמו אסי, אני רב-סרן במילואים ושיחקתי תפקיד ראשי בסרט הסברה על לב"ב (לוחמה בשטח בנוי), קיבלתי ביקורות טובות בעיתון 'במחנה' ועשו איתי ראיון עם הכותרת 'הלב"ב הזה הוא אני'. ואני לא נוגע בסמים, לא מבדיל בין פטרוזיליה וגראס".

ואז הוא נכנס לקטע, ואמר: "באמת אתה יותר שמן ממנו ואתה לא יפיוף כמוהו, גם שמעתי שהוא יצא מהארנק של אמא שלו ועכשיו הוא מה שנקרא 'להקת חימום' שחוטף בתחת מעברי לידר, גל אוחובסקי ואסי עזר, כולם בבת אחת, ושבתוכנית 'בטיפול' הוא ניסה להתחיל עם הילד השמן, ושהוא מפיץ שמועה שהוא כתב וביים את "גבעת חלפון", ויש שמועות שהוא בכלל הזריק בניו-יורק בזמן שצילמו את התסריט שלא הוא כתב, אלא גנב מיעקב שבתאי, שהעביר לאסי את 'הגבעה' שנחשב בעיניו 'סרט בורקס' שכתב תוך יום וזרק למגירה עד שאסי שלח את אביו לקנות לו את 'חלפון' משבתאי תמורת 1500 לירות מתנה לאסי, שאיים על אביו שיספר לכולם את האמת… שמתחת לרטייה יש לשר-הביטחון עין טובה, ושכל הסיפור על שתום העין זה אגדה עם רייטינג של 'האח הגדול' ו'שמוליק קיפודושהסרט "החיים על פי אגפא" נכתב בהתחלה בתור "החיים על פי קודאק", אבל המפיק שלו הסכים לשנות ל'אגפא' תמורת 20 אלף לירות. ולאסי זה לא שינה כי הוא לקח עשר אלף בשביל המנות שהזריק בלי סוף בחדר-האיפור שממנו יצא רק בסוף הצילומים והודה לרפי בוקאי ז"ל שהחליף את המסטול מטעם הקרן לקולנוע שהשקיעה הון עתק בסרט ודרשה מרפי להחליף את אסי, אם הוא ירחף מחוץ לסרט… בקיצור האיש היה מטרד עד שנתנו לו 'פרס מפעל חיים' כדי שסוף סוף יצא לפנסיה, או יתאשפז במוסד לתשושי נפש"… פתאום הרגשתי שאני באמת יואל שץ, ושאסי דיין הוא השְמִיכִי שלי.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

מידע כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew