איש תיאטרון, פרא אציל, אנרכיסט

 החזון של ג'וליאנו 

ג'וליאנו מר חמיס נרצח ברביעי באפריל 2011. שחקן-במאי, קומוניסט-אנרכיסט, פרא-אינטלקטואל, מייסד תיאטרון החופש במחנה הפליטים ג'נין.

"אני מאמין שהאינתיפאדה השלישית, האינתיפאדה הקרובה, צריכה להיות תרבותית, עם שירה ומוסיקה, תיאטרון, צילום וכתבי עת".

סרטון המתאר את חזונו ופועלו של מר חמיס ואת תיאטרון אל-חורייה (תיאטרון החופש), תיאטרון קהילתי לילדים ולמבוגרים שהקים בשנת 2006.

 החלום של ג'ול 

מר חמיס נולד ב-15 במאי, תאריך יום הנכבה, ונרצח ביום הירצחו של מרטין לותר קינג. סרט לזכרו שהפיקו חבריו בתיאטרון החופש.

 נכונות לספוג ולתת מכות 

מיכאל ורשבסקי כתב לזכרו על מר חמיס באתר המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית:

"את ז'ול הכרתי עוד כשהיה תלמיד תיכון בחיפה, ואני חילקתי כרוזים מול בית הספר בו למד. לאחר החלוקה הלכנו ביחד לביתו כדי לדווח לארנה על המכות שספגנו וגם על אלה שנתנו. ז'ול אהב ללכת מכות, כמעט כמו אחיו ספרטק (ספרטקוס), עמו הייתי חבר עוד מתקופת מעצר קצרה בכלא ג'למה, במהלך "משפטי הרשת היהודית-ערבית". משפחת חמיס היתה משפחה קומוניסטית, אבל קומוניסטית לא שגרתית. כשהאב צליבא ייצג את המפלגה הקומוניסטית הישראלית בפראג בסוף שנות הששים ארנה הפגינה, יחד עם ספרטק, נגד הפלישה הסובייטית וגורשה עם ילדיה מגן העדן הקומוניסטי חזרה למדינת היהודים. בהפגנות האחד במאי כשבריוני מק"י היו מפליגים מכות על פעילי מצפן ספרטק הקומוניסט, שהיה צעיר גדול וחזק, היה בא להגנתנו וצועק "מק"י – משמר הגבול!"

בשנות הששים והשבעים מדינת היהודים לא הייתה מקום שקל לחיות בה כשאביך ערבי, אמך יהודיה מהאריסטוקרטיה הציונית של הגליל (הבת של ד"ר מר האגדי שניצח את המלריה בגליל) ודמות שהייתה לסמל של הפלמ"ח – הנהגת היחפה עם הכאפייה בג'יפ של רחבעם זאבי שהתנוססה על הפוסטרים של התקופה. והם אכלו הרבה קש ומעט מאוד בשר. עבורנו, הפעילים הצעירים שהיינו אז, ביתם של צליבא וארנה היה ביתנו.

את העקשנות ואת הנכונות לספוג ולתת מכות, למדו ספרטק וז'ול מהחיים ומארנה, לוחמת למופת שלעולם לא הייתה מוכנה לוותר: עשרה שוטרים לא הצליחו להוריד ממנה דגל פלסטין בו התעטפה בהפגנה נגד מלחמת לבנון בתל-אביב".

לקריאת המאמר המלא

 הבחירה של ג'ול 

"ג'ול היה ערבי יהודי. יש רבים כאלה שחיים כאן, אבל רובם לא אוהבים את ההגדרה הזאת". אילן פפה כתב על בחירתו של מר חמיס לחיות על פי התפיסה כי אין חופש ללא חופש פנימי וכי אין מקום לחיים נטולי תרבות, בילוי והתרגשות, גם אם הכיבוש והדיכוי נמשכים.

 איש פורץ גבולות 

 ג'נין בארץ הפלאות 

גדעון לוי כתב על ההצגה האחרונה של מר חמיס בתיאטרון החופש.

"לפני כחודש וחצי עמד ג'וליאנו מר על בימת אולם תיאטרון החופש, בשיפולי מחנה ג'נין, ופנה לקהל הילדים הנרגש והרועש שבא לתיאטרון לראשונה בחייו: "זאת הצגה מסוכנת, עם מסרים חתרניים, ולכן מי שידבר – נזרוק אותו מהאולם". באולם הושלך הס. בשעה ורבע הבאות חזיתי באחת מהצגות הילדים היפות, המסוגננות, המושקעות והפוליטיות ביותר שצפיתי מעודי. אף ילד לא הפריע, רק פעוט אחד פרץ בבכי נוכח תמונת המשרת התלוי על חבל. "תיאטרון החופש" הציג: "אליס בארץ הפלאות", על פי לואיס קרול.

ג'ול, כך קראו לו כולם, קרן מאושר בתום ההצגה. שעה קלה לפניה עוד ראיתיו סובב במכוניתו האדומה בסמטאות המחנה ומחלק עלונים לילדים, קורא להם לבוא להצגה. מכונית מצוידת ברמקול נסעה אף היא במחנה, משמיעה בקול גדול את שיר הנושא של ההצגה: I Want to Break Free של להקת קווין. בכיכר תחריר התעצמו אז הפגנות החופש, ובתיאטרון החופש במחנה ג'נין ניסה מר להפיח רוח דומה, בדרכו המיוחדת. "הצגה מסוכנת עם מסרים חתרניים", אמר מר – ולא ידע עד כמה היא מסוכנת, גם לו".

לקריאת המאמר המלא

 ג'ורג' אורוול בג'נין 

ההצגה "חוות החיות" בתיאטרון החופש.

 אנרכיסטים ומוסלמים מסורתיים ביחד 

אודי אלוני כתב בספטמבר 2010 על כיתת אמן שהעביר לסטודנטים לקולנוע בתיאטרון החופש:

"הכיתה שלנו מורכבת מעשרה סטודנטים וסטודנטיות מגוונים: מהשמאל הקומוניסטי עד האיסלאם המסורתי. יש לנו פלסטינים מתוך גבולות 48, יש מהעיר, מהמחנה וגם מהגולה. יש לנו אפילו אנרכיסט יהודי אחד, שמנסה ללמד אותי ערבית ללא הצלחה יתירה. לפחות כאן בתיאטרון החופש הצליחו לנטרל לרגע את הקיטוע חסר הרחמים של החברה הפלסטינית לקנטונים שאינם מורשים להתקיים יחד, כמו איברים ללא גוף…"

לקריאת המאמר המלא

 תרפיה במשחק בתיאטרון החופש 

 היפ הופ בג'נין  

בשנת 2008 התקיימה בתיאטרון החופש סדנה לאמני היפ הופ פלסטינים צעירים.

 רסיסים של פלסטין 

הפקה של תיאטרון החופש.

 צילומים וסיפורים מג'נין 

פרויקט של תיאטרון החופש.

 הילדים של ארנה 

סרט תיעודי שיצר ג'וליאנו מר חמיס בשנת 2003. הסרט עוסק בתיאטרון לילדים פלסטינים בג'נין, שהפעילה בשנות ה-90 אמו, ארנה מר חמיס, ובגורלם של הילדים שהשתתפו בתיאטרון.

לאחר מותה של ארנה, חזר מר חמיס לג'נין בשנת 2002 וחיפש אחר הילדים שהשתתפו בקבוצת התיאטרון. הסרט מתאר את סיפור התבגרותם של חברי הקבוצה והפיכת רבים מהם מילדים חייכנים לנערים זועמים ולבסוף ללוחמים נחושים שרבים מהם נהרגו.

בשנת 2006, בעקבות גל תמיכה בינלאומי שעורר הסרט "הילדים של ארנה", פתח מר חמיס את תיאטרון החופש, ובהמשך הצטרף גם זכריה זביידי, מי שהיה מפקד גדודי חללי אל-אקצא בג'נין, כשותף לניהול התיאטרון. מר חמיס נרצח ביריות סמוך לתיאטרון שייסד.

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

מידע כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

עוד באותו עניין...
חוות החיות ו-1984
פינת הקולנוע
שיחות לילה
ליידי וינטר
גרטה תונברג שרה מטאל
גרטה תונברג | ג'ון מולסק
לא רווחים, אלא חירות
אורסולה לה גווין
חיות פלסטיק
רות פצ'ה
לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew