אלתורים

חיילים, מלחמות וציונות דרך עיניהם של בורחס, ברכט והסרט "12 הקופים". אוסף אלתורים.

בלדה לאהובת החייל הישראלי


מהעיר ביירות, שלמרגלות הרי לבנון,
שלח החייל הישראלי לאהובתו תלבושת ריקודי בטן,
לשמח את לבה בצלצולים.

מנווה המדבר העתיק יריחו,
שלח לאהובתו דבש תמרים,
להמתיק את ימיה.

מסואץ שעל גדות התעלה,
שלח לאהובתו אלמוגים ססגוניים,
להאיר את ביתה בגוניהם העזים.

מהעיר קונטרה בגולן,
שלח לאהובתו סלסלת תפוחים ואבני געש,
להכין מחית עסיסית.

מעזה, שעל דרך הים,
שלח לאהובתו חול זהוב,
לדגדג אצבעותיה.

מירושלים, עיר הקודש והשלום,
קיבלה אהובתו רק צעיף אלמנה,
לקונן על אהובה, החייל הישראלי המת.

אלתור המבוסס על "הבלדה לאשת החייל" מאת ברטולט ברכט.

שיחה על שיחה


סַמל: "ערב המבצע, בזמן ההמתנה על הגבול, שקענו מפקד המחלקה ואני בויכוח על ההבדל בין חיים למוות. הלילה ירד סביבנו, ובחשיכה לא ראינו עוד איש את פני רעהו. אבל קולו החלול והאדיש חזר ואמר כי מוות אינו אלא הצטרפות הגוף לנפש שמתה כבר מזמן.

הוא דיבר על שירים שכתב למגירה, אשר יראו אור רק לאחר שייפול בקרב. ועל כך שהאהבה היחידה שידע היתה מקודשת בדם. הוא סיפר איך הלך בשדות, ואיך לחופש נולד. וכיצד באותו לילה מר ונמהר, יצא לפעולה ולא שב.

הוא שכנע אותי שאין מקום טבעי יותר עבור נפשי הכבויה מאשר גופה עטופה בדגל הלאום. שיחקתי בנצרה של הרובה, מעביר אותה לסירוגין ממצב נצור לבודד, ואז לאוטומטי. לא הרחק נשמע רחש מכשיר קשר, וקול המג"ד הפוקד להתחיל לנוע. בשעה שהידקנו את האפודים הצעתי לו כי הלילה נקריב את חיינו כדי לבדוק את טענתו".

רב"ט: (בלגלוג) "אני מבין שהתוכנית שלכם לא יצאה לפועל?"

סמל: (אפוף מסתורין) "באמת שאיני זוכר אם נפלנו בקרב באותו לילה".

אלתור על "דיאלוג על דיאלוג" מאת חורחה לואיס בורחס, אשר ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בתרגום יורם ברונובסקי.

הציונות ודעת הרוב


אתם יודעים מה זה 'מטורף'? 'מטורף' זה דעת הרוב. הציונות למשל. עד המחצית השנייה של המאה ה-19 לא היה דבר כזה. אף אחד לא העלה על דעתו אפשרות כזו. לפחות לא מישהו שפוי. אבל אז הופיע עיתונאי אחד, הרצל. הוא ניסה לשכנע יהודים, בעיקר עשירים, שיש 'בעיה יהודית' שצריך לפתור, ושהיהודים חייבים להגר לארץ קטנה ושכוחת-אל במזרח התיכון, ולהקים שם מדינה. הוא אמר שהיהודים צריכים לזנוח את המקצועות המסורתיים שלהם, ולהתחיל לעבוד את האדמה. להפוך מסוחרים ואמנים לאיכרים ולוחמים מחוספסים.

הוא היה משוגע? 'להפריח את השממה'? 'לכבוש את הקרקע'? 'לוחמים יהודים'?

עכשיו תעברו למאה ה-21. בשבוע שעבר הלכתי לים עם אחיין שלי בן ה-17. הוא סיפר לי שהחליט לא להתגייס לצבא, ושנרשם ללימודי תואר ראשון במנהל עסקים.

"אבל מה עם הציונות?" שאלתי.

"אני לא מאמין בציונות", הוא ענה. "זאת מזימה של העשירים כדי למצוא פראיירים שיהיו חיילים וחקלאים".

הוא מטורף, נכון? אין נכון ולא נכון. רק דעת הרוב.

אלתור על סצינה מתוך סרטו של טרי גיליאם, "12 הקופים". (תסריט מאת דיוויד וג'נט פיפלס).

אוהבים את הכל שקרים

עזרו לנו להמשיך לשקר

אנחנו נהנים ליצור ולכתוב את "הכל שקרים". אבל זה דורש עשרות שעות עבודה והוצאות של מאות שקלים מדי חודש. היכולת להציע חוויית גלישה ללא פרסומות – שחשובה לנו, ואנחנו מקווים שגם לך – מתאפשרת בזכות התמיכה הנדיבה של קוראים כמוך. כל סכום יתקבל בברכה. כי תרומה שבאה מהלב היא מסוג המחוות שגורמות לנו להרגיש תחושת הערכה חמימה ונעימה.  

בחירת שיטת תשלום
פרטים אישיים

פרטי כרטיס אשראי
זהו תשלום SSL מוצפן ומאובטח.

סה"כ תרומה: 25.00₪ חודשית

{amount} + {fee_amount} לכיסוי העמלות

בנוסף אפשר לתרום במטבעות הדיגיטליים לכתובות הבאות: 

ביטקוין: 3Dc9kNFmvpnuADrwHDmHsYGY1hATY2Yyey

אתריום: 0x737FA1c1e2EecB6CE66a9C460277b090a60B9e52 

לחץ/י על לשונית בכדי לבחור פלטפורמה להשארת תגובה

להגיב

*

אתר זה משתמש ב- Akismet להפחתת דואר זבל.

he_ILHebrew
he_ILHebrew